חוב מלוכלך

פרק 28

קור מצמרר עובר בעצמותיי, הסכנה בוערת בחזי וכל שריר שלי דרוך ומוכן לתקיפה. אני שם את ידיי בכיסים, נעמד בצילו של עץ מבוגר וענק. שורשיו עולים מעל האדמה ויוצרים שיפועים רבים בחול.
אדישות מקפיאה את הבעת פניי בעודי מקשיב לצלילי היער הרבים. אך עם זאת, גם תחושת ניצחון שוטפת אותי. ניצחון שקיים בצעד אחד קדימה בתוכנית שלי.
"אנחנו נשחק מחבואים עוד הרבה זמן?" אני שואל ובוחן את הערפל הסמיך סביבי.
דמותו של גבר - שאליו ניקולס שלח אותי - נראית מטושטשת ליד קבוצת עצים נמוכים, יחד עם כל הערפל של הערב. "השקט הזה מרגש קצת. נותן עניין למקום המפגש שלנו." הוא יוצא החוצה, עיניו הכחולות מלאות שעשוע.
"אני מקווה שאין לנו דברים לא פתורים," אני מעיר ומחייך, "לא אהסס לערוף את ראשך." חזי מתמלא חמימות. האדם הזה הוא מישהו שהכרתי בעבר. הופתעתי מאוד כשגיליתי במה הוא עוסק בימים אלה.
הוא צוחק צחוק איטי ומזלזל, "אתה יודע שאתה לא חזק ממני, נילחם עד למוות שלנו. אני מעדיף להמתין ולשמוע את ההצעה שלשמה הטרדת את מנוחתי וחטפת את החיילים שלי."
"המאהבת שלך מסתתרת ביער? אתה להוט לחזור כבר?"
"תמיד הייתה לי חיבה ליער," מושך בכתפיו. "אני רוצה להגיע לפואנטה, דיאבלו. לעומתך, יש לי עוד תוכניות להיום."
אני מגחך, "אל תתבלבל, להיות ביער ולהטריד נשים כמו סטוקר מזויין זה לא תוכניות, אלא סתם גחמות. נשארת אותו ילד בן חמש מגודל." אני מרים אבן בכף ידי ומעיף אותו לנהר. "והחיילים שלך התפרצו לשטח שלי, מה ציפית שאעשה איתם, אשיר להם?״ אני מגחך.
הוא מושך בכתפיו וצועד לכיווני עד שאנחנו עומדים זה מול זה, היד שלו מונחת על מותנו, קרוב לחרב הארוכה, ושיערו הבלונדיני שמגיע עד לכתפיים נראה פרוע.
״לא התכוונתי להפריע לך בתוכניות המסקרנות שלך, אלא לתת לך יד." אני מוסיף.
"אני מאונן ומזיין לבדי, תודה רבה על הנדיבות." הוא מעוות את הבעתו בדחייה.
אני מכווץ את גבותיי, "סתום ת'פה, אין טעם לטחון כאן מים בבדיחות החוזרות שלך. תהיה שועל תחמן עם מישהו אחר." אני זורק לכיוונו אבן.
הבדיחות שלו תמיד נמאסות, בעיקר אחרי קשר מסובך של מעל עשר שנים.
קשר שהתנתק ברגע שהתחלתי ליזום עסקאות עם האויב שלו.
הוא מחייך בערמומיות שוב, "אם אתה מרגיש צורך לגעת בי, רק תגיד. תמיד רציתי לחקור את הצד הזה בי."
אני מנער את ראשי ומניח שתי אצבעות על גשר האף. "אני מוכן להציע לך אישה לנישואין, למען ברית בינינו."
הוא מעביר את ידו בשיערו הבלונדיני, "איזו אישה?" הסקרנות נותת בעיניו והוא מתקרב אליי.
כף ידי יורדת לחרב שבנדן שלי, "ג'וד סטיל," אני זורק לכיוונו תמונה שלה. "לא אתן לך יותר מזה."
הוא מצר את עיניו וסורק את הבחורה, "איתך זה אף פעם לא כזה פשוט, דיאבלו. שנינו יודעים שאתה יותר ערמומי ממני. בוגד. מה באמת נדרש ממני בברית הזו, כדי שאקבל את האישה היפה?"
"הבטחה לסודיות בלעדית, ציות ונאמנות. אני צריך מישהו שיהיה לצידי, מישהו כמוך, לא משנה מה. גם אם התוכניות שלי יהיו קיצוניות בהמשך."
"אממ...״ הוא מהסס, עיניו הכחולות עוברות להביט במים לפני שהוא צועד צעד לאחור, ״אינך דורש יתר על המידה עבור בחורה פשוטה כמוה?" מחזיר את מבטו אליי, הספק ברור. "היא אכן חיננית, אך אינה יהלום. שערה חום, עיניה חומות... גומה רק בצד אחד וחיוך די ערמומי. אני לא בטוח. אך, אם תסכים לתת לי את אשתך, אשמור על שקט ונכרות ברית." עיניו בוהקות בשעשוע.
אני נועל את לסתי ושוחק את שיניי, "או ג'וד או שתשכח מההצעה שלי. אם תנשא לג'וד תרווח הרבה יותר מאישה, אלא גם כסף, יורש, מעמד."
"יש לי מעמד," נוהם.
נגעתי בנקודה רגישה, אני מחייך.
"לא משנה מה אתה מתכנן, אתה יודע שאני יכול לפוצץ לך את התוכנית, דיאבלו. אל תרים את האף."
אני תופס אותו מהז׳קט ומסתכל עליו מלמטה, "אם לא תשתף פעולה עכשיו, תרכון לרגליי אחר כך." אני לוחש בזעם. "אישה, כסף ומעמד אינם מספיקים לך, הוד מלכותך?"
הוא אוחז בי בכוח חזרה, אלימות בוערת בו. "מה אתה מתכנן?"
"לא אספר לך דבר. יש לנו עסקה, או אין?"
"איך אדע שאני יכול לסמוך עלייך?" מכה את כתפי, "לא דיברנו שנים, למה לעזאזל הפכת? לא הספיק לך לעשות צרות בבית האויב?!"
אני שולף את חרבי ודוחף אותו אחורה. קצה החרב נמצאת מול עיניו, "אני נותן לך אישה שמורה וסומך עלייך שתסגור את פיך ותשמור על ג'וד. אתה תאמין בי בכל מה שיש לך כי אתה מכיר אותי, ולא תהיה לך ברירה."
הוא עדיין לא מאמין לי, אז אני אומר את האמת.
״העסקה שלך היא אך ורק מולי, השלום הוא ביני לבנך, כחברים. אתה תרוויח מזה, ואשמור על האינטרסים שלך בתוכנית שלי. הרי, אתה יודע יותר מכולם, כמה שאני שונא את המעמד שלי כרגע.״
הוא מהנהן לבסוף, מושך בכתפיו שוב ושם את ידו על החרב שלי. "מתי אקבל את האישה שאתה מבטיח לי?"
"אקבע איתך פגישה לאירוסין, אבל החתונה תתרחש רק אחרי שאנקום בכל אדם שהשתתף ברצח משפחתי."