חוב מלוכלך

פרק 22

"טיאנה, הגענו." קולה של ג'וד נשמע יחד עם תחושת צביטה באפי.
"ג'וד?" אני נאנחת ומשפשפת את אפי.
"בוקר טוב לנסיכה הנרדמת, זה הזמן לקום מהכרכרה המצחינה שלך וללכת לישון במיטה!" היא מושכת בזרועותיי ויחד עם משרת נוסף היא גוררת אותי לשביל הגישה האחורי של הארמון אל הכניסה.
"איפה קליאו? למה את הערת אותי?"
אני שונאת שהיא מעירה אותי.
ג'וד מעיפה את שערה לצד ומדלגת בכותונת הוורודה שלה לעבר חדר האוכל הריק. "אימא ישנה אז אני באתי. בינתיים, בעלך עוד חוגג עם הגברים בניסיון לנטרל את הבלגן."
"כן, הנחתי שזה מה שהוא עושה." לא היה טעם אפילו לשאול איפה הוא. ליבי התמלא באהבה כשנזכרתי באיך שהוא טיפל בי ואז צנח חזרה לבטני כשנזכרתי בצער הרב שבעיניו.
אני לא יודעת מה עם שאר המשפחה שלו, אולי יש לו עוד בני משפחה לא ידועים. מפחיד כמה זר לי בעלי, גבר שתפס מקום בביתי, מיטתי וליבי.
"אני ממש רוצה שוקו חם, ואז לישון." ממלמלת ג'וד ומפהקת.
"אני רוצה מקלחת. תכיני לי גם שוקו ותשבי בגינה של החדר שלך? אני אבוא לשם."
היא מחייכת אליי ונשענת על המשקוף של המטבח, "ברור."
לאחר מקלחת ארוכה, אני נכנסת למרפסת בחדרה של ג'וד ושומעת צחקוקים.
"מי זאת?" חיוך עולה על שפתיי כשאני קולטת שיער בלונדיני ועיניים כחולות של אודט. "לא ראיתי אותך כבר תקופה." אם כי, עקבתי אחריה.
מאז הלילה בו שמעתי מאהבים רבים כשדיאבלו נלחם שם בחוץ, כל המשרתים במעקב. החייל ממנו ביקשתי לבצע מעקב לא מצא שום מידע... וזה מאכזב.
"היי, הוד מעלתך. שמעתי על מה שקרה," היא נעמדת ומרכינה ראש, "אני מקווה שזה בסדר שהצטרפתי, הבאתי עוגיות."
אני מחייכת ורואה את העוגיות שוקולד שעל שולחן הזכוכית. "תודה, אודט. אני שמחה שבאת!"
עיניה סורקות אותי במבט לא מובן והיא חוזרת להתיישב.
"אז, אודט, ספרי לי מה הסיבה להיעדרותך מהמטבח הערב???" ג'וד שואלת ורוקעת ברגליה עם חיוך מטופש.
אני טובלת עוגייה בשוקו שלי וזוללת אותה ללא כל נימוס.
אודט מסמיקה ומסיטה את מבטה, "הלכתי בסך הכל לומר לשומר שצריך לצאת לשוק כי חסרים תפוחי אדמה. הצטרפתי לצוות מיד אחר כך."
"כן, ומי השומר הזה? לפי איך שחזרת, נדמה לי שהתמזמזתם."
"מה?!" אני מרימה את קולי בהלם. "מי השומר?"
"הקול שלך צורם לי." ממלמלת ג'וד ומשפשפת את אוזנה.
אודט מרימה ידיים באוויר, "לא קרה ביני לבין אף אחד שום דבר! הוא מצא חן בעיניי, אבל ממש לא התמזמזנו."
"פשוט תגידי שאת צריכה את העזרה שלנו, בייבי!" ג'וד מחבקת אותה בזרועה אחת.
אני מצחקקת ושותה עוד לגימה.
"טוב, מספיק עם זה. ג'וד, תתעסקי באריק, הוא הבחור שלך. אני צריכה להתחיל לברר מה קורה איתו ולגרום לאירוסים שלכם לזוז. שלא תחשבי ששכחתי."
"לא! אני ממש לא רוצה להתחתן עם הנרקסיסט הזה..." ממלמלת.
לאחר שיחה שטחית ונחמדה אני קמה ממקומי, זוקפת גבה אל ג׳וד שיצאה מאיזון ומביטה באודט. "תודה רבה על העוגות והשיחה, אנחנו צריכות לשמור על קשר בתדירות גבוהה יותר."
אנחנו מתחבקות וצועדת אל החדר. ג'וד נשארת בחוץ כשאני סוגרת את הדלת.
"שמחתי לארח לכן חברה, אתן חברות טובות." מחייכת. "כדאי שאלך עכשיו לישון."
"כן, בטח. אבל לפני כן," אני נשענת על דלת הכניסה לגינה ומביטה בגבה של אודט הצועדת לדלת היציאה מהחדר. "חשבתי למצוא לך חתן, אודט, כדי שלא יעשו בעיות עם הנוכחות שלך כאן."
היא לא בת של משרתים, מקומה כאן לא מובן לשאר העובדים.
היא מסתובבת בחדות ופוערת עיניים. "אני לא רוצה להתחתן."
"למה?" אני שואלת ברכות, "יש גבר אחר שאת אוהבת?"
היא בולעת רוק, "מה פתאום? שום גבר. אבל אני לא בנויה לזה, אני מעדיפה את הלבד שלי."
"את לא מעדיפה את הלבד." אני מנידה בראשי. גם אם היא מעדיפה אין לה בחירה, כמוני. "בכל מקרה, תחשבי על מה שאמרתי. את יודעת למה אני צריכה לחתן אותך, וזה לא בשביל הכיף שלי, מבטיחה."
היא מנידה בראשה בעקשנות, "טיאנה, אני ממש לא צריכה את זה. בבקשה."
"אודט," אני פותחת לה את הדלת החוצה, "את בבית שלי, בממלכה שלי, וכאן תצייתי לדבריי." אני מבהירה.
"כמובן, אך חתונה אינה הפתרון."
אני מביטה בה במבט קשוח. "אם לא, אז מה כן?"
"אני יכולה להשתלב כאן, להוריד פרופיל."
אני מצקצקת בלשוני. "חשבי על מה שאמרתי לך, מצאי לך בחור במעמדך... בינתיים, לילה טוב."
היא יוצאת בראש מורכן, וג'וד ואני הולכות לישון.