פרק 26

1.3K 80 12
                                    

האהבה שלי כלפי דיאבלו קצת משגעת אותי, גורמת לי להיות קופצנית, חייכנית בלי סיבה ובעיקר מלאת אנרגיה.
יש לי המון תקווה בנוגע לעתיד שלנו.
מצד שני, בבטן שלי מתעורר החשש בנוגע לסיכוי שאני בהיריון ואם כן, איך בעלי יקבל את זה. אם אני בהיריון לא תהיה לנו ברירה לעכל את המצב ולשחק עם הקלפים. אך יכול להיות שזה יגרום לדיאבלו להיסגר בפניי שוב, להיות הגבר המפחיד שהיה לפני שהכרתי אותו.
אולי הוא מכבד אותי יותר רק בגלל שהוא מאוהב בי כמו שאני מאוהבת בו.
אני משתדלת כמה שאפשר לדלג על המחשבות האלה ולהתארגן לדייט שלי. אי אפשר לומר שאני מצליחה, אבל לפחות הספקתי להתארגן. אני לבושה בשמלה שדיאבלו קנה לי - היא נראית יוקרתית בטירוף והצבע הורוד מהמם על גוון עורי השחום. היא פתוחה מעט בגב, יש לה מחשוף קטן ושרוולים ארוכים. המחוך שלי משתלב מצוין מעל ומרים את החזה.
"וואו וואו וואו," שריקה נשמעת מאחוריי, "לא ראיתי אותך בכאלה אנרגיות מאז שהיית קטנה,"
אני מסתובבת וקדה בנימוס לקליאו עם חיוך קטן. "מה את אומרת על השמלה?"
היא מסתכלת על גופי בהלם קל ואהבה, "מתאימה לך בדיוק. איזה נעליים תשימי?" נכנסת לחדרי וסוגרת את הדלת.
אני צועדת אל הארון ומתכופפת כדי לקחת זוג הנעלי עקב לבנות. "אולי את אלו,"
"כן, הן יהיו מתאימות." היא מניחה את כפות ידיה על כתפיי ואז נושפת מפיה נשיפה של כניעה.
אני מכווצת את גבותיי ומסתכלת עליה, "קרה משהו רע? את נשמעת מעט תשושה, קליאו."
היא מנידה בראשה ומפנה לי את גבה. "מעולם לא חשבתי שאצטרך לספר לך רכילויות."
אני מצחקקת, דאגה גורמת לליבי להאיץ.
היא מתיישבת על המיטה ומניחה את כפות ידיה על ברכיה. עיניה מיישרות איתי מבט. "טיאנה, בארמון הזה יש המון נשים." היא אומרת בחומרה, "נשים רכלניות, בעיקר. הן מסיקות מסקנות על כל מי שיכולה להיות הקורבן הבא שלהן."
אני מהנהנת ומתיישבת לידה, "אלו בסך הכל נשים מבוגרות ומשועממות. אני מרחמת עליהן. הבעלים שלהן נטשו אותן או שהם בוגדים בהן. אין לך סיבה להיות מודאגת."
היא מגחכת, "יש שמועות שאת עקרה, טיאנה. זה חמור מאוד."
אני פוערת את עיניי, "מה? לא עבר יותר מספיק זמן מהחתונה כדי שאביא יורש, וכבר חושבים שאני חסרת כל יכולת?!"
"הירגעי. כולם יודעים שאת מלכה מעולה, את דואגת לבני עמך. אך הם יכולים להיות אכזריים. מעבר לזה, יכול להיות שאת בהריון ממש עכשיו."
אני מנידה בראשי, "לא דיברתי על זה עם דיאבלו ואני לא בטוחה שהוא מעוניין עדיין. יש מלחמה שם בחוץ, כל יום מתים חיילים."
היא מצקצקת בלשונה, "גם אם את לא בהיריון עכשיו, כדאי שתסתמי להן את הפה."
"מי את חושבת שממציאה את כל השמועות?" אני לוחשת.
היא משפשפת את מצחה, "הניחוש הטוב ביותר... זו דודה'לה."
"מה?" אני צוחקת צחוק מקורטע, "מי זו?"
קליאו מחייכת ברכות, "ככה ג'וד קוראת לה. היא נתנה לך עצה בנוגע לסקס עם דיאבלו, קצת לפני החתונה."
בטני שוקעת. אני לוקחת נשימה עמוקה וקמה על רגליי, נחושה לשמור על מצב רוח טוב למרות כל החרא שמקיף אותי. "תודה שאמרת לי, קליאו. אין עלייך."
היא נושקת לראשי ואנחנו יוצאות יחד מחדרי.

חוב מלוכלך Dove le storie prendono vita. Scoprilo ora