חוב מלוכלך

פרק 19

דיאבלו:
אני מניח את הספר שאני קורא על השידה ברגע שאני שומע את דלת השירותים נפתחת ונסגרת. צעדיה הרכים של טיאנה על רצפת העץ גורמים לי להעביר אליה את מבטי. היא מתקדמת ישירות לצד שלי במיטה, עיניה שוב מביעות רגשות מנוגדים.
פחד. שנאה. תשוקה.
היא מבולבלת ומהוססת.
"אתה יכול לקשור לי את הכותונת?" אומרת בקול רועד.
אני מזדקף, מפיל את השמיכה שכיסתה את חזי החשוף ומתיישב על המיטה. "תסתובבי," כפות ידיי מתמקמות על מותניה, מובילות אותה בסיבוב. אני בוחן את עור גבה החלק והשזוף ולא מצליח להתאפק. אני שולח את אצבעי מעורפה ומלטף לאורך גבה.
היא מתכווצת ונושפת, אך לא מעירה לי כשאני ממשיך מטה במורד עמוד השדרה שלה, מצמיד את גבה אל פניי ותופס את השרוכים של השמלה הקטנה. "את מנסה לפתות אותי, הוד מלכותך?"
היא משפילה את פניה ונושכת את קצה אצבעה. "אתה עושה רושם של אחד שכבר נפל במלכודת שלי." לוחשת בקול צרוד. היא לחלוטין מתגרה בי כדי להמשיך מאיפה שהיינו ואני מת על זה.
הלב שלי פועם מהר יותר.
אני צוחק, "לעולם לא נפלתי במלכודות, מפונקת. למה את חושבת שתגרמי לי ליפול ככה מהר?" אני מנשק את עורה החם בין שכמותיה, נהנה מהשיחה ומהמתח שעומד לקרוע אותנו לגזרים.
"כי אתה רוצה שאכנע לך כל-כך שאתה בעצמך נכנעת. שמת את הכדור במגרש שלי..." מקמרת את ישבנה ומתרחקת ממני באיטיות.
לא. היא לא תלך ממני עכשיו.
אני נועל את אצבעותיי חזק על עורה ונעמד, מטיח את הישבן שלה בזין שלי.
"איזה גבר טיפש אני, הא? לתת לך להחליט... טיפשי. את רוצה שאני אכניע אותך, את רוצה את הקרבה שלי כשאני מחליט לתת לך אותה. את אוהבת שאני שולט בך." אני מעביר את אצבעי על צווארה, ומשעין את ראשה בכוח על חזי.
עיניי ננעלות על עיניה.
"הגעת עד אליי כאילו בשביל שאעזור לך עם השמלה השקופה שלך... האם זה לא אומר שהצלחתי להפיל אותך במלכודת שלי?" חיוכי הופך לרע, זדוני.
עיניה נפערות לרגע כשההבנה מחלחלת לראשה. "א-אתה לא-"
אני מכסה את פיה בכף ידי הגדולה והמחוספסת, ולוחש לתוך אוזנה. "אל תיכנסי לצרות איתי כשאת לא יודעת איך לצאת מהן. או שתודי במשיכה שלך כלפיי או שתברחי ממני ככל שתוכלי. נתתי לך את ההזדמנות לברוח והעובדה היא שרק ניסית למשוך אותי חזרה. עכשיו, לא נותר לך דבר מלבד להודות באמת."
נשימותיי החמות על עורה גורמות לה להתפתל. עיניה הכחולות נפערות עוד יותר וכף ידה עולה לתפוס בזרועי.
"אני אחכה לכניעה המוחלטת שלך... ובינתיים, אשתעשע איתך כמה שרק ארצה." ובזאת, אני מרים אותה בזרועותיי, כורך זרוע סביב בטנה וזורק אותה על המיטה.
צרחה נפלטת מפיה כשהיא נשכבת לאחור בבת אחת.
"ששש... הצעקות שלך יגרמו למישהו להפריע לנו." אני לוחש באוזנה בעודי מטפס על גופה, מכסה אותנו בסמיכה והופך אותנו כדי שתשכב על גופי.
לרגע ארוך היא קפואה, עיניה סורקות אותי עד שהיא מפהקת פיהוק קטן ומהוסס, מניחה ראש על חזי ונועלת את ציפורניה על כתפיי.
אני מלטף את שערה הארוך, מביט לעבר התקרה. "בקרוב יש נשף מסכות." אני מושך בשיערה כדי שתביט בי. היא מתכווצת לנוכח האגרסיביות ומביטה בי כמו שרציתי. "אנחנו נלך לשם יחד, נעשה רושם טוב של מאושרים ומאוהבים. אל תדברי עם זרים, ותשתדלי להישאר קרובה אליי."
"איפה זה יהיה?" נושכת שפה.
"בטירה במרכז העיר, איפה שפגשת אותי בפעם הראשונה." אני רואה את עיניה מבזיקות בזעזוע כשהיא נזכרת בי מזיין אישה זרה במבוך ההוא.
"תוכלי לזייף רגשות כלפיי לערב אחד?"
היא נושכת את שפתה התחתונה ומהנהנת, "אעשה הכל כדי שתושביי יהיו בטוחים באמינות הנישואים האלו, אתה יודע את זה."
"בסדר, אז נעבור את זה בלי בעיות." אני עוצם עיניים ומדמיין את המשך התוכנית שלי. הערב הזה היה מוצלח, וזו רק ההתחלה. טיאנה הרגישה צורך לצעוד אליי ישר אחרי שאמרתי לה שזו החלטה שלה ואמשיך לגרום לה לחשוב ככה. המשחק בינינו יצית אש, סכנה והמון כעס... ואני מוכן.
אני בהחלט אשאב המון הנאה מהמשחק הזה, רק הבעיה היא שאני כבר לא יודע את הכללים.