התעוררתי
"לקחת לך את הזמן, אהה הארי" אני שומע מישהו אומר, הקול נשמע לי מוכר
"רון!" אני צועק ומחבק אותו". "אוקי, הארי אתה בסדר? ממתי מה אנחנו עושים את זה, חיבוקים? חשבתי שנלחמים עם אדון האופל ומתחמקים מתנשמת משוגעת" רון אומר בצחוק.
"הארי, התעוררת! אתה יכול להשתלט על הדוויג, היא קצת מתחרפנת והידיים שלי כבר לא יעמדו בעוד נשיכות" אני שומע את קולה של חברתי הרמיוני אומר ואני רואה אותה ליד רון
אני שואל את רון לגבי המשקפיים שלי כי הם לא עליי והוא עונה לי שהם על השידה, שידה?, רגע, איפה אני? ומה רון והרמיוני עושים כאן?
"תגידו, מה המקום הזה?, איך הגעתי לכאן ו.. רגע, אמרת הדוויג?"
הדוויג לא חזרה לדרך פריווט כבר חודש וכבר התחיל לדאוג לה, שלחתי אותה עם מכתבים לרון והרמיוני והבהרתי לה לחזור עם מכתבים.
"כן, הדוויג, התנשמת המשוגעת שלך, תראה מה היא עשתה לי!" אומר לי רון ומראה לי את ידיו שמלאות בסימני טפרים ונשיכת מקור, משום מה אני לא מרגיש כל כך רע עם עצמי, הרמיוני מתקרבת ומראה לי גם על ידיה יש סימני טפרים ונשיכה.
"סליחה" אני אומר שאני לא כל כך מתכוון, "אמרתי להחזיר רק עם מכתב, ו.." חיכיתי כל הקיץ למכתבים.
מכתבים מהחברים הכי טובים שלי.
מכתבים שלא הגיעו.
אז חיכיתי.
וחיכיתי.
וחיכיתי.
לא הייתי מתנגד שיהיו להם עוד כמה סימני טפרים. בזמן שאני הייתי עם הדרסלים האיומים איפה הם היו?, הם קיבלו את המכתבים אם הדוויג פה? הם לא יודעים כמה נואש כל הקיץ.
נואש.
נואש לדעת שהכל לא היה רק סיפור בתוך הראש שלי. נואש לדעת שהכל באמת אמיתי.
כבר התחלתי לחשוב שדובי לוקח לי את המכתבים.
אבל לא, הדוויג פה, זה אומר שהם קיבלו את המכתבים, קיבלו את המכתבים ובמקום לשלוח מכתב בחזרה כמו כל אדם נורמלי, הם משאירים אותי לגשש באפלה.
לבד.
מלבד הדרסלים כמובן.
למרות שאני יכול לתאר אותי בתור חברה בדיוק, או משפחה, לפעמים הייתי תוהה אם באמת יש לנו קשרי דם.
אולי אין בינינו באמת קשרי דם? אני שואל את עצמי פעם המיליון
אני הולך לכיוון הצווחות תנשמת ורואה שמעל לארון בחדר שאני נמצא בו את הדוויג, היא עפה לכתפי ומנקרת לי את האוזן בחיבה.
"מה הבעיה עם התנשמת המטורללת הזאת שלך הארי, הייתי יכלה להישבע שהיא תכרות לך את הראש כשהיא עפה אלייך ככה, איך זה שרק אלייך היא מתנהגת נורמלי?!" צועקת אלי הרמיוני.
אני מלטף את נוצותיה של הדוויג, היא משמיעה צווחת עונג.
"אז, איפה אני" אני שואל שוב,
"אתה בבית שלי כמובן" אני שומע קול מוכר מהדלת ורואה את האדם שאני הכי אוהב בכל העולם "סיריוס!" "אתה בסדר?" הוא שואל אותי "מפתחות מעבר זה בהחלט לא נעים" הוא אומר "לא זה בסדר, אני מרגיש נפלא" אני אומר לו, אני באמת מרגיש נפלא בפעם הראשונה הקיץ
אני מרגיש נפלא.
ČTEŠ
הארי ג'קסון
Fanfikce*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
