לא!
אני קם מחלום נוראי.
לאחרונה בערך על החלום שלי מלא במפלצות שאוכלות ילדים מסכנים עם חולצות כתומות.
ואני מרגיש ש...
אני כמו הילדים האלה.
אני אפילו לא יודע מה הם.
אבל אני בטוח שהם לא אנושיים.
וזה אומר שאני לא אנושי.
אני קם בבוקר בחדר שלי ואחרי שאכלתי ארוחת בוקר, לקחתי את הספר האוב עלי[הסופרת שלו מוגלית אז אני מחביאה את הספר מאבא קורא רק במקומות רחוקים מטווח ראייתו] ואני יוצאת לפארק ליד הבית אחרי שאני אומר אותו לאמא בוקר טוב.
אני אוהב ללכת לפארק.
הוא נותן לי שלווה.
לא משנה כמה אני מרגיש כועס או מלא במחשבות אם אני הולך לשם אני מרגיש טוב ויכל לסדר את המחשב בראשי.
אני מתיישב בפינה קטנה בתוך הפארק שמסביבה יש עצים כך שאני נסתר מהעין.
זה טוב לדעת שאף אחד לא יכול לראות מה אני עושה.
כלומר, בבית שלי.
אני מריח את הריח של העצים ונשכב על הדשא הלך ונשען על עץ.
הדבר היחיד שחסר כדי שארגיש באמת נפלא זה הארי.
אני מרגיש צביטה בלב כשאני חושב עליו.
אני לא צריך לחשוב עליו.
אני קוראת את הספר מהמקום בו הפסקתי ונהנה מהשמש שנופלת על פני.
לאחר כמה זמן אני שומע רחש מאחורי.
אני מסתובב ומצפה לראות ארנבת מתוקה או אייל יפהפה, דבר שאני רואה לרוב.
לעומת זאת....
המראה הזה כה מבחיל שאני מרגיש אני עומד להתעלף.
אבל אני לא מתעלף.
אני יודע שאם היעשה את זה....
יש סיכוי שהמפלצת הזו,
המפלצת שנראתה כמו אחת מהמפלצות בחלומותיי.
המפלצת הנוראית מתקבלת מולי.
שאוכלת מפגר של אייל יפיפה.
תהרוג גם אותי.
YOU ARE READING
הארי ג'קסון
Fanfiction*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
