אני משתדלת לא לצרוח באימה.
הרגע עלה לאוטובוס....
מפלצת!
זה נאגה!
הוא חצי נחש!
מסתבר שהתאוריה שלי נכונה.
המפלצות אמיתיות.
עכשיו נשאר לי לקוות שהם לא יהרגו אותי.
למרבה אימתי, הנאגה מתישב במושב מולי.
אה!!!!!!!!!!!!!!
אני מרגישה שיש לי התקף פאניקה!!
אני שומרת על מבט נטרלי עד שהאוטובוס עוצר בתחנה שלי ואני יורדת.
ומובן שבשניה שהאוטובוס נוסע אני צורחת צרחה ענקית.
לא אכפת לי שאנשים מסתכלים.
העקר שיצאתי מזה בחיים.
איך זה שזו הפעם הראשונה שאני רואה מפלצת?
זה קשור אולי לכך שרק עכשיו התחלתי לכתוב את הספר?
אני הולכת לכיוון האולפנה ונכנסת בשער.
אני מאחרת! אני קולטת כשאני מציצה בשעון שלי.
הלימודים מתחילים בתשע ועכשיו תשע ורבע!
אני נכנסת לבניין ורצה לכיתה במהירות.
קצת מביך...
זה קצת מביך כשנכנסים לכיתה באיחור וכולם מסתכלים עליכם.
במיוחד כשרואים לראשונה שהמורה בעצם מפלצת.
היא הרפיה!
YOU ARE READING
הארי ג'קסון
Fanfiction*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
