המקום הזה.... נחמד.
אני מתעוררת עם הזריחה בביתן אפולו.
כמובן שלא מרצוני.
אם הייתי יכול להיות כל היום.
לצערי, זה נראה שכל בוקר מעכשיו אקום בזריחה בזכות הכוונון האוטומטי המטופש של השמש הזו וזה שהשמש חזקה פי שתיים בתוך הביתן לא עוזר[מה יהיה בקיץ?!]
אני מנסה לחזור לישון, דבר שכמובן שלא יצליח.
"אהה!!!!"
אני מתיישבת במיטה בצווחה כשאני מרגישה קוביות קרח קטנות נופלות לי על הגב!
"אההה!!!!!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אני קופצת מהממת ומורידה מהחולצה שלי את הקוביות הקרח הקפואות בקפיצות כדי להתחמם.
"קררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אני צווחת לי בזמן שאחד האחים שלי.
"קרררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אוקי...
להירגע....
אני נרגעת ומצליחה לחשוב סוף כל סוף בהיגיון.
"וויל!, אל תעיר אותי שוב ככה אי פעם אם אתה רוצה לחיות!!!"
הוא ממשיך לצחקק על הרצפה ואני זורקת עליו כרית ממיטה פנויה בביתן.
"את צריכה לשמוח שהוא לא העיר אותך כפי שהוא מאיר את ניקו!" צועקת לי ג' זמינה, עוד אחות שלי מהקצה השני של הבית, שמיטה המיטה שלה, כמובן שהיא לא העירו.
וויל ממשיך לצחקק.
אני מרימה מהר מצפה את הקוביות הקרח וזורקת עליו.
התגובה שרציתי קרתה.
"קרר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
עכשיו אני זו שצוחקת על הרצפה.
אחרי שהוא מוריד מהבגדים את הקוביות קרח, ואז נמסו לגמרי והבגדים שלי ושלו וטובים בגלל זה, הוא אומר לי בחיוך מנצח שאני לא אצחק כל כך מחר בזמן יעיר אותי שהוא מעיר את ניקו.
כל האחים נמצאים בביתן מתחילים לצחוק.
אף פעם לא שמעו על אחוות אחים?
אני מתארגנת והולכת אל וויל, המדריך של הבית שלנו.
הוא אמור בשבוע הראשון להדריך אותי להראות לי את המקום ו...
להדריך.
אני עושה את זה עצירה קטנה.
מעירים את ניקו.
YOU ARE READING
הארי ג'קסון
Fanfiction*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
