הארי ג'קסון

פרק 9. פרסי.

"אההה!"

אני צועק, אנבת' הפילה אותי מהמיטה. חזק.

"בוקר טוב מוח אצה!", צורחת לי אנבת' לתוך האוזן

"עוד חמש דקות!" אני אומר תוך כדי שאני חוזר למיטה ומתכסה בשמיכה הנעימה.

"לא, עכשיו!" אנבת' אומרת לי לתוך האוזן, אני אומר לה תוך כדי שהפנים שלי בתוך הכרית "אני גר מעכשיו במיטה, תאמרי למי שצריך אותי שזו הכתובת ושאם הוא צריך אותי כנראה שהמצב אבוד מראש, או שהוא צריך אוכל כחול ובמקרה הזה התשובה היא לא, ביי ביי" ואז עושה נחירות מזויפות

"אתה מאחר לשיחה שלנו עם כיירון!", אנבת' נוזפת בי. שית, שחכתי מהשיחה!, אני קם כמו קפיץ ושוכח שאנבת' נמצאת לידי אז נתקלתי בה "אאוץ!, קצת קואורדינציה פרסי!" אנבת' אומרת לי מהרצפה כשהיא מחזיקה את הסנטר,

"אני מצטער, נפצעת?", אני אומר ויורד מהמיטה וניגש אליה, "לא כמו שאתה תיפצע אם לא תתארגן תוך שתי שניות!" אנבת' אומרת וקמה בקפיצה, "וכדאי מאוד שתצחצח שיניים כי לפי הריח מהפה שלך אני אומרת לך מראש  לא יהיו נשיקות היום!", אומרת לי אנבת' כשאני מנסה לנשק אותה, אני נאנח באכזבה והיא יצאה מהביתן" יש לך 2 דקות להתארגן בערך אם אתה רוצה להספיק לאכול משהו" אני שומע אותה צועקת אלי מבחוץ.

אני מתארגן, כמובן שמצחצח שיניים ומארגן לי תיק למסע, מברשת ומשחת שיניים[אני לא מוכן להסתכן שאנבת' לא תסכים לנשק אותי מתישהו], כמה זוגות מכנסיים, כמה חולצות וחולצת מחנה החצויים האהובה עלי[הצלחתי לשכנע כמה בני הרמס להכין לי מהחנות שלהם במחנה חולצת מחנה כחולה!, כמובן שהייתי צריך לשטוף אותה 14 פעמים כדי שהריח של הזבל ישתף ממנה], זוג נעליים נוסף, חבילת אמברוסיה, בקבוק ליטר של נקטר, כובע נגד השמש[אחרי ה'אירוע שלא מדברים עליו' אני לא מסתכן בלהתייבש] אם אן אם כחולים[לא תאמינו כמה זמן לקח לי להוציא מספיק אם אן אם כחולים משאר שקיות האם אן אם], ארנק, טלפון[לכל מקרה], כמה תמונות[של אחותי הקטנה והדבר הכי מתוק ומרייר בכל העולם, אסטל, של אמא שלי, של אנבת איתי, של החברים שלי, ושלי עם גרובר], ומחברת שבה כתבתי את כל מה שעבר עלי בחיים למקרה שאאבד את הזיכרון, שוב[אני קורא לזה 'פרסי ג'קסון', אני חושב אולי להוציא את זה לאור ואז לקבל מלא כסף על ספר 'פנטזיה']., כמובן שגם לקחתי... אני לא יכל להסתכל על זה בלי להרגיש לחץ, טבעת האירוסין שאני מתכוון לתת לאנבת', אני בולע רוק בלחץ כשאני מכניס את הטבעת לתיק, מי יודע אולי במהלך המסע אמצא זמן מתאים להציע לה.

אני יוצא לכיוון הבית הגדול ומוצא בחוץ את כולם מאורגנים עם תיקים ומחכים ל.. 

"סוף כל סוף!"

"כמה זמן!"

"יכלת להתעכב יותר?!"

"אמרתי שתי דקות מוח אצה!"

"מה עשית כבר שזה לקח לך כל כך הרבה זמן!"

אויש, קיוויתי שאף אחד לא ישים לב שקצת איחרתי[תודה לכן שוב אלות הגורל].

כולם נכנסו לתוך הבית הגדול אחרי שהגעתי "למה קונור שוד פה?" אני שואל את אנבת'

"הוא ביקש מכיירון לומר לנו משהוא ביחידות, אני די בטוחה שהוא יודע משהו בנוגע למסע שלנו, דרך אגב, פספסת את שעת האוכל, קח", היא אומרת לי ונותנת לי שקית קרטון שבתוכה יש כריך עם גבינה[כריך כחול], ותפוח[כחול]

אני אומר לה תודה ונכנס עם האחרים בזמן שאני אוכל את הכריך[היא לא הייתה יכולה להביא לי לאכול משהוא פחות... בריא?]

אנחנו נכנסים לחדר הישיבות והפעם דיוניסוס שם,

"אני רואה שאתה מסתבך שוב פיטר ג'ונסון"

"אני רואה שעוד לא למדת לאיית כמו שצריך"

כמובן שעניתי לו בלב, אני לא בדיוק מייחל להפוך לדולפין, או לענב שהוא ימחוץ אחר כך כך כדי להכין יין*בולע רוק בחשש*

כיירון גם חיכה לנו בחדר, אחרי שכולם נכנסו וסגרו את הדלת[וגרובר הביא כיבוד, ארוחת בוקר!] הוא אמר לקונור שהוא יכל להגיד לנו את מה שהוא ביקש ואחר כך לצאת כי מה שכיירון עומד להגיד לנו סודי

"אבל אני די בטוח שאני יודע מה אתה עומד להגיד" אומר קונור בנימה קצת לחוצה

"ואני חושב שאני יכל לעזור לכם, לא, אני יודע שאני יכל לעזור לכם"

אוקי... אני די הקשבתי בחצי אוזן עד עכשיו בזמן שחיפשתי בין החטיפים דוריטוס כחול, אבל התחלתי להקשיב מרגע שאמר את זה.

"אני קוסם, ואני יודע מי גר בבית מספר 4 ברחוב פריווט, זה לא סתם ילד בשם הארי פוטר, ואני לא מתכוון לכך שהוא נצר זאוס, אני מתכוון לכך שהוא גם קוסם, והוא הביס את קוסם האופל הכי גדול שאי פעם היה, והוא גם החבר הכי טוב של האח הקטן שלי, ו.. אם אני כבר מתוודה על דברים אז..." 

וברגע הזה הוא הוציא מקל מתוך כיס נסתר בחולצה שלו ואמר מילה כלשהי שלא הבנתי כשהצביע על עצמו.

הוא פתאום נהיה ג'ינג'י מנומש, האף שלו התארך והעיניים הכחולות שלו נהיו חומות

"ולמעשה אני וטראוויס באמת תאומים ושמי האמיתי הוא

ג'ורג' וויזלי"