הרמיוני לא הבינה.
"מה זאת אומרת חצויים?!"
מסתבר ש...
גם הרמיוני חצויה.
אני לא שמח מזה.
זה מעמיד אותה בסכנה.
סכנה הרבה יותר גדולה מוולדמורט.
יותר גדול ממה שאני אי פעם יכול לדמיין.
ליוויתי את הרמיוני בחזרה לבית הגדול שם כיירון הסביר להכול.
ו.... היא הייתה די מופתעת.
"הרמיוני?" היא נראת לי... קצת...
שבורה?
עצובה?
מאוכזבת?
"מה הארי?" היא אומרת בקול רועד, אי אפשר להאשים אותה, החיים שלה היו כל כך פשוטים ונפלאים לפני גיל 11 ומאז....
רק צרות.
מוות.
דם.
ועכשיו, היא גם מגלה שהמעט שיכלה לסמוך עליו, משפחתה, גם הוא לא נכון.
אני מחבק אותה כשאני רואה שהיא מתחילה לרעוד וכיירון יוצא מהחדר לתת לנו פרטיות.
"את בסדר. הכל בסדר." אני אומר בקול הכי בטוח בעצמי שהצלחתי לגייס.
למרות שידעתי....
זה ככל הנראה לא נכון.
לפחות לא לחצויים.
לא שמעתי לבינתיים אף לא סיפור אחד טוב על חצוי.
לכולם קרו דברים רעים.
חיים קשים.
התעללות.
מפלצות.
מוות.
אני תוהה אם הרמיוני סבלה משהו מזה ולא אמר לי או לרון אף פעם על זה.
"הארי? זה שאתה נכד זאוס....
זה לא אומר שמסוכן בשבילך יותר משאר החצויים?"
אני לא רוצה להדאיג אותה אבל...
אני גם לא רוצה לשקר לה.
"כן" אני אומר בקול שקט.
"אל תדאגי, אנחנו נעבור את זה.
הכל יחזור להיות נורמלי."
אבל מה כבר יכל להיות נורמלי בחיים של הילד שנשאר בחיים?
חבל לי לשקר לה ככה.
אבל...
זה עדיף יותר ככה.
היא לא תדאג.
זה בטוח.
אז.... אני די משוחדת לשיפ הארמיוני מאז התחילה את סדרת הספרים הארי פוטר והשיטה הרציונלית אז....
רק מזהירה מראש שיש סיכוי שזה יקרה.
YOU ARE READING
הארי ג'קסון
Fanfiction*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
