אוי לא.
אני מסתובב באיטיות ומתכונן לברוח מפה בריצה כש....
דרכתי על ענף.
בצליל מאוד חזק.
הלך עלי....
אני לא מסתובב לבדוק האם המפלצת שמעה את הרעש והתחילה לרדוף אחרי,
יכל להיות שזה יעלה לי בחיי.
אני רץ כמו שלא רצתי בחיי והדבר היחיד שעובר לי בראש זה שלא צחצחתי שיניים היום ושאני לא רוצה למות עם פה מסריח.
להגנתי, אני לא טוב במצבי לחץ.
או בכללי במצבים מכל סוג.
אני לא מעדיף להסתכן ולהיכנס למצבים שיש סיכוי שלא אצא מהם על היד העליונה.
אלא אם כן הם עם הארי.
אני לא רוצה שהוא חשוב שאני בריון או משהו, זו פשוט הדרך היחידה שלי לראות אותו מקרוב.
הדרך היחידה שלי לראות את ההבעות שלו.
להיות קרוב אליו.
אני מרגיש כל כך רע כשאני עושה את זה, אבל אני לא יכול להפסיק.
שמעתי על סמים של מוגלגים, שברגע שמתחילים, אי אפשר להפסיק.
ואם מנסים להפסיק, מרגישים כל כך צריכים לקחת אפילו יותר סמים מכפי שלקחתם לפני.
לצערי, אפשר להגיד שאני מרגיש שהארי הוא סמים.
ואני ממש רוצה להיות איתו.
לראות אותו.
להריח אותו.
לדבר איתי.
לצחוק איתו.
אבל אף אחד מהם לא יכול לקראות אם אמות עכשיו.
אז אני רץ.
רץ בתקווה שהמפלצת לא תשיג אותי.
בתקווה שהכל יסתדר.
שהחיים שלי יפסיקו להיות גרועים.
שאבא יתנהג אלי יפה.
שהארי יאהב אותי.
שהכל יסתדר.
ומובן שבדיוק כשאני רואה את היציאה מהפארק, אני מועד ו....
המפלצת מעלי.
ביי ביי תקווה.
YOU ARE READING
הארי ג'קסון
Fanfiction*מקום ראשון בתיוג הארי פוטר בזמן שאני לא זוכרת* *מקום ראשון בעוד דברים שגם אותם אני לא זוכרת ומתי הם קרו...* .השנה החמישית של הארי פוטר עומדת להתחיל הכול עובר כרגיל. טוב, עד שסוהרסן מנסה לקחת לו את הנשמה בלי אזהרה. טוב- זו המפלצת הראשונה מני רבים שה...
