הארי ג'קסון

פרק 8. אני מת. שוב. אבל יש פלאפל!. מגנס.

 קוראים לי מגנס צ'ייס..

טוב... כדי שתכירו אותי כמו שצריך הייתי יכל לכתוב לכם 6 או אולי 7 ספרים, אבל בגלל שאני לא אבזבז את הזמן שלי אתן לכם להכיר אותי כך:

אני מת.

עכשיו את בטח חושבים שאכתוב משהו בסגנון של, סתםםםםםםם, או למשל, שזה מה שהחברים שלי אומרים לי כשאני גומר את כל הפלאפל של כולם[קורה קצת יותר מדי פעמים לטעמי]

לא, אני באמת מת.

עכשיו אתם בטח חושבים משהו בסגנון של, 'אם כך איך זה שהוא כותב את הספר, הא!' בנימה של ניצחון. אז תנו לי לומר לכם משהו, זה שאני מת לא אומר שאני לא יכל לכתב את זה, למשל:

אם הייתי רוח הייתי יכל.

או אם הייתי יוצא משערי בית ההדס[אנבת' הסבירה לי מה זה בפעם הקודמת שביקרה אותי]

או אם הייתי אינהירי, [גם אחרי כל הזמן שאני כזה, אני לא מצליח לאיית את זה, שונא להיות דיסלקטי!][בקשה מהסופרת: מישהו יודע איך לכתוב את זה נכון?, עזרההההה]

מי שבחר אפשרות גימל, מחר תמצא מחוץ לדלת שלך קופון הנחה של "הבוטיק של בליצן"[טוב... לא אמרתי לו שאני עושה את זה אז יש סיכוי שבליצן לא יסכים]

אני גר בולהלה, אני לא מגזים, אני גר בולהלה, אולי אתם חושבים שזה קול שאני גר ב'כביכול' גן עדן, אבל תאמינו לי, אם תהיו שם אפילו חצי שעה תשנו את דעתכם[מעדיף לא להרחיב בנושא כדי שהלגי לא יכרות לי את הראש].

היום שלי התחיל רגיל, קמתי בבוקר[לא משנה מה כולם אומרים, 10:00 נקרא בוקר!, ואם אני, הבן של אל השמש [כעקרון] אומר את זה..], כרגיל דבר ראשון שעשיתי הוא ללכת לבדוק אם אלכס ער\ה

"סוף כל סוף בוסטון!" אלכס אומרת לי אחרי שאני מוצא אותה בחדר הקדרות[כן, אלכס בת היום], 

אינהיירי אחד שנמצא בחדר זורק לעברי פגיון, אני מתכופף מהר "רציני לוק?" אני אומר, לוק הוא אינהיירי יחסית חדש, הוא נמצא יותר זמן ממני אבל לא נמצא 100 או200 שנה לכן הוא נחשב חדש, הוא בן פריי[כמוני] אבל יש לו כוחות די שונים, הוא גונב, אני לא מתכוון לזה בצורה רעה אלא, טוב אני מתכוון שהוא גונב, למשל אני יכל לדבר איתו חצי דקה ופתאום לגלות שהסוכריות קופצות שהיו לי בתוך הכיס בפה שלו[מתי?!] או למשל שהלגי יכל לשים משהו מתחת להרבה שכבות הגנה כדי שאף אחד לא יקח והוא יכל להגיע לזה![לא נפתח בנושא הזה, זה נגמר במרחץ דמים די גדול ושהיה צריך להחליף את כל השטיחים בקומה 24].

יש לו עוד כוחות אבל אני לא אדבר על כולם כי אני אומר שוב, אני לא מתכוון לבזבז את הזמן שלי[זה מצחיק שלפני שמתתי לא היה אכפת לי לבזבז את הזמן, אבל מרגע שמתתי-נגמר זמן חיי- לא אכפת לי לבזבז אותו]

אני מרים כד חרס שנמצא לידי כדי לזרוק על לוק אבל כנראה שהוא היה יותר מהיר ממני, אני שומע 'וווש' ומספיק בקושי להרים את העיניים כדי לראות חרב נזרקת לעברי.

אאוץ.

טוב, זה כאב.

אחרי שהתעוררתי[שוב] בדקתי מה השעה מהשעון על הקיר בחדר שלי, 9 בבוקר.

ישנתי יום?!

אני הולך להרוג את לוק[רציני]

אבל קודם, לדברים החשובים יותר, אוכל!, אני נכנס למעלית שתרד למטה לחדר האוכל וחושב על כל הדרכים בהם אוכל לנקום בלוק, מוזיקת המעליות המעצבנת בהחלט עזרה לי להתעצבן יותר[מי האידיוט שבוחר את השירים האלה?!] הגעתי לקומת האוכל ואני רואה שאין אף אחד, ויותר גרוע. ראיתי שחור בעיניים, אין אוכל!, "לאאא" נזכרתי שאחרי 8:40 נותנים את הבשר שנשאר לדרקונים במרתף[לכולם יש דברי מוזרים במרתף, לנו יש דרקונים, אל תשפטו].

נכנסתי בחזרה למעלית ואני לא מכחיש ולא מאשר שחרטתי עם הפגיון שלי[הייתי חייב לקחת קלי נשק מהנשקייה כדי לא להשתמש בג'ק כל הזמן, לאף אחד אין כוח לשמע את החרב שלו שרה שירים של ביונסה ומי יודע מי כל פעם שהוא רק רוצה להרוג מפלצת קטנה] על המעלית כמה מילים שלא יעלו על הכתב[תשתוללו בדמיונכם].

יצאתי מוולהלה והלכתי לכיוון פלאפל פדלאן, אאחחחח, פלאפל, אם לזה לא נוצרה האנושות אני לא יודע למה כן, פלאפל זה לחלוטין התחליף של בני התמותה לתמד[למען האמת אני לא כל כך אוהב תמד, אי אפשר להאשים אותי אחרי כל הצרות שתמד כבר עשה לי, אני אגיד בקצרה, לוקי]

נכנסתי לאזור החנות[זה בתוך קניון] באתי לעמיר וביקשתי ממנו הרבה פלאפל קובה פיתות ו.. כעקרון כל התוספות[יאם]

🤤🤤

התיישבתי וראיתי את עמיר מדבר עם ילדה אחת. שמתי לב לכך כי ראיתי שמסתכלת על הילדה הזו מפלצת.

'מפלצת?' אתם בטח שואלים, כן מפלצת, אם לא ידעתם מפלצות אלים וכל שאר הדברים שיכולים למרר לי את החיים קיימים[אוי לא, האם זה אומר שקיים מקום שבו אסור פלאפל?]

עמיר הלך והמפלצת שישבה בצד התקרבה אל הילדה, עזבתי את האוכל על השולחן, הרגשתי שהולך לקרות פה משהו, לצערי, צדקתי[אוף, אני והניחושים שלי]

המפלצת הוציאה נבוט מהחגורה שלה והתכוננה לחבוט בילדה אבל לפני כן אמרה

"אנחנו נפגשים שוב חצויה"