בידיי הגורל #1

פרולוג

״רדי על הברכים.״ הוא נהם, והתנשא מעלי עם כל מטר ה-90 שהוא נושא.
״קדימה איז, אני לא אחכה לך כל היום.״ הוא המשיך, והשתמש בשם החיבה שלי. השם שאימי ואבי השתמשו בו.
הרמתי את ראשי, ופגשתי בעיניו. הצבע הירוק חיוור שבעיניו, לעג לי. והנקודה הצהובה, שנראת כמו אור השמש. איתגרה אותי.
כאילו עיניו צורחות ׳את לא תעזי׳.
אבל הוא טעה, העזתי.
עייני לא משו מעיניו, ברגע שירדתי על ברכי. אומנם ירדתי על ברכי, אך לא הרגשתי מושפלת.
הושטתי את ידי אל רוכסן מכנסיו, כל החברים שלו שעמדו מסביבנו נעצו בנו מבטים. הם לא הבינו, שהחובה הזו....אישית.
״וואו, יאנג. הייתי בטוח שתתקפלי.״ אחד החברים של אית׳ן צחק.
ושאר החברים שסביבנו, צחקו גם הם.
חייכתי חיוך קטן, וידי לא רעדו כשפתחתי את אבזם חגורתו של אית׳ן. ברגע שפתחתי את הרוכסן. הוא נרתע לאחור, התעצבן והסתלק משם.
״וואוווווו, יאנג הקטנה גרמה לאנדרסון הגדול להתקפל? אני לא מאמיןןןן.״ כל מי שהיה מסביבנו במסיבה, חייך. ואני הרגשתי תחושת סיפוק.
אית׳ן חשב שהוא יכול לשבור אותי.
אבל מה שהוא לא ידע, שהלב שהוא טוען שאין לו. כבר היה בידיים שלי.
וזו רק הייתה התחלת, מפלתו של ׳אית׳ן הגדול׳.