בידיי הגורל #1

אית׳ן- פרק 08

״לפעמים תחושת השייכות מגיעה, בצורת בנאדם.״

ריח התבשיל של אימי, מכה באפי. וגורם לי לגנוח בעונג.
כשהיא מרימה את המכסים, וחושפת מול פני. אורז, עוף בתנור עם ירקות. סלט ירוק וחמוצים. הלב שלי מחסיר פעימה.
אני זונה של אוכל.
אבל רק האוכל של אימא שלי, אני שונא לאכול בחוץ. כי למה שארצה לאכול בחוץ, כשיש לי שפית בבית?
אני רציני, אימא שלי שפית. יש לה 18 מסעדות, שנושאות את שם המשפחה שלנו. והאוכל שלה, וואו. פשוט לרייר עליו.
״קדימה, תביאו את הצלחות שלכם בנים.״ אימא אומרת, ואני וברנדוו ישר מושיטים לה את הצלחות.
איזבל, מתיישבת לצידי. ועוזרת לאימי למזוג אוכל.
אימא מוזגת אוכל, ומוסרת לאיזבל את הצלחת, כדי שתמזוג עוף וירקות.
וכך הן ממשיכות, עד שלכל אחד מאיתנו יש צלחת מלאה.
״קדימה איז, תטעמי ותגידי לנו מה דעתך.״ אימא אומרת לה.
היא מחייכת אליה, ונוגסת ביס מחתיכת עוף בצלחת שלה.
״וואו, גברת אנדרסון. זה טעים כל כך.״ היא גונחת. וממשיכה לאכול.
התיאבון שלי לאוכל של אימא, נעלם. יש לי תאבון אליה.
לעזאזל עם הקולות שהיא משמיעה.
מה יש בילדה הזו, שמושך אותי אליה כל כך?
היא מהפנטת אותי, היא יפה. כל כך יפה, עד שכואב לי להביט בה.
״תקראי לי מיי בבקשה, את עכשיו הבת שלי.״ אימא אומרת, ואני נחנק מהמים שלגמתי, כדי להרגיע את התשוקה שלי לאיזבל.
״תיזהר לא להיחנק, בעצם מאוחר מדי.״ ברנדון צוחק.
״איז, תספרי לנו על עצמך.״ אחי החטטן שואל.
״יש לך חבר? כי אני פנוי, ואני יותר חתיך מאית׳ן.״ הוא קורץ.
אימא מגלגלת עיניים, ואיזבל נחנקת מהסלט שלה.
״אלוהים, ברנדון. קצת נימוסים.״ אימא נוהמת, ומושיטה אל עברה של איזבל מים.
״לא, זה בסדר. ואין לי חבר...וממממ, מה אתה רוצה לדעת?״
״איך עוף יפה כמוך, עדיין מלא נוצות?״ הוא שואל, וכולנו נחנקים מצחוק.
הבנאדם הזה לא שפוי. פאקינג לא שפוי.
״אלוהים, אתם בטוחים שאני ילדתי אתכם?״
״כן אימא, יצאנו מהכוס שלך. לא רגע, סליחה. וואגינה יותר מכבד יש לנו אורחת.״ ברנדון משיב.
״כן אחי? אתה חושב?״ אני לא מפסיק לצחוק.
הפרחח הזה חסר טקט.
איזבל לא מפסיקה לצחוק, ואלוהים הצחוק שלה כל כך מדבק שכולנו צוחקים יחד איתה.
״אתם משפחה באמת מהממת, הלוואי והייתה לי משפחה כמוכם. אני בת יחידה.״ היא לחשה בעצב.
״הי, תמיד תוכלי לבוא לאכול איתנו.״ אימא עודדה.
״תודה, אני מעריכה מאוד.״ היא השיבה, ושאר הארוחה המשיכה בעקיצות מצידו של אחי האידיוט. והסמקה מצידה של איזבל.
אני לא יודע למה, אבל הרגשתי כל כך נינוח בקרבתה.
כאילו אני מכיר אותה כבר שנים.

אחרי הארוחה, איזבל ואני עלינו לחדר שלי. כדי באמת לנסות לעבוד על הפרויקט שלה ללא הפרעות.
היא שאלה את השאלות שהיו לה במטלה, ניהלנו שיחה קצרה על התפקיד שלי כקפטן ומה הוא מלווה. ולאחר מכן החלטנו לראות סרט בסלון.
אני מרים את ראשי, ופוגש בעיניה של איזבל. העיניים המכשפות שלה.
אני בטוח שהמכשפה הג׳ינג׳ית הזאת, כישפה אותי. כי לעזאזל היא מהפנטת אותי. ומושכת אותי אליה, כמו אש לוהטת. שלא מזהירה לפני שהיא רוצה לשרוף, או כישוף וודו שמשגע לך את השכל. וגורם לך לדבר עם עצמך. דאיימממממממ.
אני לוקח את הסיכון, ורוכן אל עברה. רוצה כל כך לנשק אותה, אבל לפני ששפתי נוגעות בשפתיה. היא מזיזה את ראשה, ושפתי נוגעות בלחי החלק שלה.
״אני מצטערת.״ היא לוחשת, וזזה לאחור.
״לא, זה אני שמצטער.״ פאק, היא דחתה אותי.
זה כאב.
״לא, בבקשה...זה, זאת. זאת אני. זה לא קשור אלייך.״ היא נלחצת, ואני רואה את עיניה נוצצות על סף דמעות.
״היי איז, דברי איתי. מה קרה? עשיתי משהו?״
״לא, זה לא אתה. אני פשוט...זה משהו שקרה לפני שנתיים.״ היא לוחשת.
״מה קרה? מישהו עשה לך משהו? מישהו פגע בך?״
״זה..לא בדיוק, אני...אתה מבטיח לא לחשוב שאני פתטית?״
״בחיים לא!״
״אני...מעולם לא יצאתי עם אף אחד, עד לפני שנתיים הייתי..סוג של מכוערת. כלומר, הייתי באמת מכוערת. ו..אף אחד לא באמת רצה להתקרב אלי, אז בטח לא לצאת איתי. אני זוכרת שפעם אחת, פנה אלי איזה בחור, שלא אומר את שמו. והזמין אותי לצאת. ממש התרגשתי שהוא הזמין אותי, כי לא היו לי באמת חברים חוץ מטיי.״ היא נעצרה כדי לקחת נשימה.
״הסכמתי לצאת איתו, אבל מה שלא ידעתי. שהכל היה שקר, וסוג של התערבות. אם הוא יוכל להיכנס לי לתחתונים, אני זוכרת שרציתי להפתיע אותו ולספר לו שיש לי מקום נחמד לדייט, ובטעות שמעתי אותו מדבר עם חברים שלו. ברחתי משם כשדמעות ממלאות את עייני. וכשסיפרתי לטיי, הוא הכריח אותי לעשות מייקאובר, כדי לנקום בהם. אבל זה מעולם לא באמת שיפר את ההרגשה שלי. לכן התחלתי לראות בזה כמשהו שהוא בשבילי.״ היא מסיימת, ואני נשבע שבא לי להקיא.
מי לעזאזל עושה דבר כזה?
איך לאנשים יש לב לעשות את זה לבנות? זה כל כך אכזרי. אני יודע שאני בן זונה, ואני לא מנסה להתחסד או משהו.
אבל בחיים לא זלזלתי בנשים, גם כשזיינתי אותן דאגתי שהן יהיו מרוצות ומסופקות. מעולם לא הבטחתי להן עתיד, והן ידעו שזה רק משהו זמני.
אבל לרדת לרמה, של להתערב על מישהי? זה שפל.
אלה רגשות של אנשים שנפגעים, וזה נוראי.
״אני כל כך מצטער בשבילך. ואני מעריץ אותך. בנות אחרות היו נשברות מזה, אני מעריץ את הנחישות ואת הכוח שלך. את מדהימה.״ אני מלטף את הלחי החלקה שלה, מתענג על נוכחותה לצידי.
״תודה, אני מניחה. זה הכל בזכות טיי. הוא מעלה את הביטחון העצמי שלי, ועוזר לי להאמין בעצמי. הוא החבר הכי טוב שלי, למעשה החבר היחיד שלי.״
״לא נכון, עכשיו יש לך גם אותי.״ אני אומר, ומתכוון לזה.
״לפני רגע, רצית לנשק אותי. ועכשיו אתה רוצה להיות חבר שלי? חשוד.״ היא מרימה את אצבעותיה על הסנטר שלה. עושה את עצמה חושבת.
אני שומט את ראשי לאחור וצוחק.
״תראי, אני חושק בך. את אחת הבנות הכי יפות שראיתי בכל חיי. אבל אם לא תרצי שיקרה בינינו משהו. לא יקרה. את תחליטי לאן מערכת היחסים הזו תוביל.״ אני רציני.
״אוקיי, אז מה דעתך מממ. על דייט? אני באמת רוצה להכיר אותך. אתה מדליק.״
״רק מדליק? אווץ. בהחלט יודעת איך לפגוע לבחור באגו!״
״אני עדיין לא מכירה אותך.״
״בואי נעשה הסכם, בכל פעם שניפגש. אנחנו נספר אחד לשנייה סוד שלא סיפרנו לאף אחד, וזה יקרב בינינו יותר. עשינו עסק?״ אני שואל ומושיט אל עברה אל ידי.
״אני מרגישה שותפה לפשע, אבל כן שיהיה.״ היא לוחצת את ידי.
״אז קדימה, איז ספרי לי סוד.״
״טיילר היה הנשיקה הראשונה שלי.״ היא מסמיקה.
״עכשיו תורך,״
״מעולם לא הייתה לי חברה.״
״מהההההה.״ עינייה כמעט יוצאות מחוריהן.
״אהא.״
״אז, במה אני שונה?״
״בשיא הרצינות? אני לא יודע. אני רק יודע שאם לא אנסה איתך, אתחרט על זה כל חיי. אני מרגיש שנועדנו להיפגש.״ כאילו מישהו מלמעלה שלח אותה אלי.
כאילו הגורל התערב, כי היא בהחלט גורמת לי להרגיש חיי.
מעולם לא חשתי תחושות כאלה. מעולם לא הרגשתי הקלה להיות לצד מישהו.
״אוקיי, אז בוא ננסה. דייט.״
״קבענו.״ אני נושק לראשה, ואנחנו ממשיכים את הסרט.

איך אתן מתמודדות עם המצב בנות? מקווה שכולכן מוגנות.
אם הספר עוזר לכן ובאמת נותן לכן הפוגה, תכתבו לי זה באמת עוזר לי.