בידיי הגורל #1

איזבל- פרק 02

אתם חושבים, שאם היה קסם הוא היה יכול לרפא כאב של אנשים?
או, אם קסם באמת היה קיים. הוא היה יכול, להעלים את הכאב. כאילו הוא מעולם לא היה?
כו ביצת הפתעה לא צפויה, שאם תפתחי אותה. או שיצא לך עכברוש, או שיצא לך פרפר יפה.
שיט, על מה אני מדברת? אין דבר כזה קסם.
יש שחקני, כדורגל חתיכים עם תחת חטוב על המגרש מולי. ואני מקשקשת על קסמים? אוקיי, ראיתי יותר מדי בנות וינקס.
אני צריכה להפסיק.
אבל אופפפפפפפפ, זה מעניין. וזה ממכר, ואני אוהבת את זה. כמו סוכריה טעימה, שברגע שטועמים בפעם הראשונה. בא לך עוד לק, ועוד לק. וזה כזה...רגע מה?
הו וואו, אני לא מפסיקה לבלבל את המוח.
להתרכז.
תחתים, מחוטבים של שחקני כדורגל. זה מה שצריך לעניין אותי.
המספר 02 עם השם פורטר, מבקיע גול. וכל הקהל רועם בצהלולים ושימחה.
הוא מסובב את ראשו, ועיניו לוכדות את עייני.
אני שולחת לו נשיקה באוויר, שהוא תופס. וכביכול מכניס לליבו.
ומחזיר לי נשיקה בחזרה, שאני תופסת, וגם מכניסה לליבי.
זה סתם שיט של חברים טובים.
טיילר פורטר הוא החבר הכי טוב שלי, הכרנו בצורה הכי מוזרה שיש.
ונוצר בינינו קליק מהרגע הראשון.
כשגדלתי, והכישרון שלי התפתח. התחלתי לעצב בגדים, וטיילר התחיל לדגמן אותם. הוא העלה לי את הביטחון בכל פעם שהוא ירד, והיה שם כדי להצחיק אותי.
ואני כתודה, הלכתי לכל המשחקים שלו. ועודדתי אותו.
הוא טען שאני קמע המזל שלו, ואם אני לא מגיעה למשחק אחד שלו. הוא מפסיד.
אז הוא הכריח אותי להגיע לכל המשחקים שלו. וזו הסיבה שאני יושבת בשורה השנייה, עם המשפחות של שחקני הכדורגל.
התיכון שלנו, נחשב למוביל ונכנס לליגת הנוער. מאחר שכל השחקנים מתחת לגיל 18, ורק בשנה הבאה ימלאו להם 18. השנה זו השנה האחרונה, שבה הם משחקים כקבוצה. כי מי שיש לו מספיק כישרון, יעלה לליגת הבוגרים. ומי שלא...טוב, יועף?
אני לא יודעת, אני מנסה לעקוב. לפעמים אני מקשיבה.
אני יודעת שיש חלוץ, קשר, שוער, ואמממ רגע יש עוד משהו....אופ אני לא זוכרת.
בכל אופן, מאז שטיילר הפך לשחקן, הפסקתי להתיחס לשחקנים כאילו הם חבורה של ילדים חולי נפש שרצים אחרי כדור.
אבל אלוהים אדירים, חולי נפש עם תחת סקסי.
כן כן, הבנתם נכון. יש לי אובססיה לתחת עגול ומחוטב, שנראה כמו שני פלחי תפוח.
ואם מדברים על ישבן מחוטב, למספר 08 עם השם אנדרסון. בהחלט יש תחת סקסי בטירוף.
הוא חתיך כל כך, מטר 93. הר של שרירים, בטן מחוטבת ושאלוהים ישמור אותי עם העיניים הירוקות האלה. ירוק חיוור, עם נגיעה של חום.
ובכן, אני יודעת שאני נשמעת סוטה רצח. אבל הוא חתיך בטירוף, ויצא לי להשים לב אליו כמה פעמים.
רק שהוא לא שם לב אליו, כי מי יסתכל עלי?
עם כל הבדיחות שמריצים על ג'ינג'ים, כבר הפסקתי עם התקווה שאמצא זוגיות.
לכן זו רק פנטזיה כרגע.
״גינגי שמח זה גינגי קריח.״
״גינגים זה הכלאה של בנאדם וגזר.״
״גינגים זה שיובוש גנטי.״
״לגינגים אין דם, יש להם נקטרינת תפוזים במקום.״
ויש עוד כל כך הרבה, שהפסקתי לספור.
פעם התמזמזתי עם בחור בספריה, והוא שאל. אם השיער ערווה שלי גם ג'ינג'י.
כאילו אחי, בחייך. התמזמזתי איתך כי אתה חננה של מחשבים, לא חשבתי שאתה כזה סוטה.
ורציתי להתמזמז עם מישהו. והוא אפילו לא היה חתיך.
היה לו טעם של נזלת. רציתי למות, ושהנשיקה רק תיגמר. בסוף היא נגמרה, אבל באיזה מחיר? יש לי טראומה לכל החיים.
לעולם לא אתמזמז עם מכוערים יותר. הי למרות שאני לא מקובלת, אני די יפה.
חשוב לי להתלבש תמיד בסטייל, ולהקפיד על הגיינה. זה משהו חשוב.
אופ די, אני נוהגת לקשקש כשמשעמם לי.
וכאילו זה סימן מאלוהים, המשחק נגמר כשהתוצאה היא 3:1 לטובת בית הספר שלנו. וואו הם באמת טובים.
כשהמשחק נגמר, וכל האוהדים השרופים קמים בתרועת ניצחון.
אני רצה לכיוון המגרש, אך מרוב שאני עיוורת מאושר. אני מתנגשת בהר של שרירים. שמעיף אותי על התחת.
אני מרימה את ראשי הדואב, כדי לצרוח על מי שזה לא יהיה. אבל נעצרת, כשעיניים בצבע ירוק חיוור ונגיעה של חום מביטות בי.
הו, וואו. התנגשתי ב-׳אית׳ן הגדול׳. איזה כלבה ברמת מזל אני.
״אני מצטער, את בסדר?״ הוא שואל, ומושיט אל עברי את ידו.
״כן, כן. אני..אממ מצטערת,״ הווווו, אלוהים אני...מגמגמת מרוב לחץ ומבוכה.
״אני זה שצריך להצטער, אני התנגשתי בך.״ הוא מחייך, חיוך שחושף שיניים לבנות וישרות. הו כזה סקסי אוף.
״אני לא יודעת מה לומר...״ אני מסמיקה.
״מה לגבי השם שלך?״ הוא שואל? מבקש? אומר? רגעעעע, אופ איזי תנשמי!
״אני...״ והמשפט שלי נקטע על ידי החבר הכי טוב שלי, שמרים את גופי על כתפו. כאילו אני שק תפוחי אדמה שלא שוקל כלום.
״היי, סקסית. ראית אותי שם? פאקינג הייתי כוכב!״ טיילר, החבר הכי טוב שלי משתגע מאושר, וכשאני אומרת משתגע אני מתכוונת לזה. כי הוא מסובב אותנו, כשאני על כתפיו.
״אלוהים, טיילר. תוריד אותי על הריצפה משוגע!״ אני נוהמת, ומכה את גבו.
בזווית העין שלי, אני קולטת שאית׳ן כבר הלך.
ואכזבה מכה בחזי.
לא אמרתי לו את השם שלי. כשטיילר מוריד אותי על הריצפה.
אני מפנה אליו, את מבטי הכועס.
״אני מכיר את המבט הזה, את כועסת.״ הוא אומר.
״ועוד איך! הפרעת לי בשיחה חשובה.״ אני רוטנת.
״עם מי? עם הקפטן? אויש, הוא לא מעוניין בך כמו שאת מעוניינת בו. הוא מעוניין במה שיש לך בתוך התחתונים, או שהוא מעוניין להיכנס לך לתחתונים?״
״חתיכת חרא! לא לכולנו יש מאהב סודי!״ אני מכה אותו.
ורק אחרי שהמילים נפלטות מפי, אני מתחרטת עליהן ומכסה את פי במהירות, בעזרת ידי.
״אני מצטערת.״ אני לוחשת, וטיילר מתכווץ.
״יש לך מזל שאף אחד לא שמע אותך,״ הוא רוטן והולך לכיווו הקבוצה שלו.
אופ, הוא כועס עלי.
טוב, כמעט הוצאתי אותו מהארון מול כל בית הספר. גם אני הייתי כועסת על עצמי.

לילה טוב בנות, מקווה שהספר נותן לכן קצת הפוגה. כי לי הוא בהחלט נותן. המצב הזה קשה לי בטירוף, ואני מוצאת את עצמי בתסביכים. לכן אברח לפה ואכתוב.
מקווה שהמילים שלי יתנו לכן כוח. ותגיבו לי, זה נותן לי כוח ורצון להמשיך
אוהבת אתכן, ומקווה שנדע ימים שקטים יותר❤️