מעולם לא חשבתי, שאני כזאת נועזת. תמיד פחדתי לקחת סיכונים, אהבתי ללכת על בטוח. כי בחיים שאנו חיים, איננו יודעים מה צופן לנו העתיד.
לכן, נזהרתי. אבל עם אית'ן? אני מרגישה שאני נמצאת, על רכבת הרים ארוכה. שלעולם לא נגמרת.
רכבת הרים מלאה בהרפתקאות, שבהם אני מגלה את עצמי מחדש.
וזה נחמד, זה למען האמת נותן לי מין...תחושת שייכות. סוף סוף יש לי מקום, שאוכל ללכת אליו ותמיד להרגיש שייכת. אית'ן נותן לי לחוש ביטחון. שמעולם לא חשבתי לפני כן. לכן אני נועזת, אני חסרת פחד, ואני לוקחת סיכונים. אך, מתי ההשלכות ישרפו אותי?
והאם הן יהיו הרסניות?
אני חוששת, שהן יהיו הרבה יותר הרסניות, ממה שאי פעם ציפיתי.
אבל מה אני יודעת?
הכל בידיי הגורל.
אני נכנסת לבית הספר, עם חיוך גדול שבהחלט קשה לפספס.
היום כל בית הספר, הולך להיות עד לכך. שאגדת הכדורגל והקפטן שלהם....טוב, חכו ותראו בעצמכם.
אית'ן שלי: אני לא מאמין, שאני עושה את זה.
אני: הו, כן מותק. אתה בהחלט עושה את זה.
אית'ן שלי: את כזאת מכשפה.
אני: אני יודעת, מחכה לך בלובי. נשיקות
אני נעמדת ליד הלוקרים של התיכון, בלובי שמלא בתלמידים ומחכה לדבר הכי מצחיק שאי פעם אראה. אחרי ה'פיצוי' שאית'ן דרש ממני, הרגשתי שזה פייר להעלות את המשחק, שלב.
לכן, החלטתי שהפיצוי שלי, יהיה משתלם. וגם כובשני?
אוקיי, אולי רכושני. אבל היי. החבר שלי הוא הרווק הכי נחשק בבית הספר. מישהו בכלל יכול להאשים אותי, על הרצון שלי לסמן טריטוריה?
אם כבר מדברים...קבלו במחיאות כפיים, את הרכוש של איזבל יאנג.
אני מרימה את המצלמה שלי, ומתחילה לצלם תמונות של אית'ן, שנכנס ללובי, כשהוא לבוש בחצאית מיני וקפוצון, שרשום עליו 'הרכוש של איזבל יאנג, מי שנוגע מת' אלוהים. זה כזה טובבבבבב.
אני לא מתאפקת, ופורצת בצחוק, וכמוני כל התלמידים שנמצאים בלובי. מבטו של אית'ן מחפש אחרי. וכשהוא קולט אותי, הוא מתקדם אלי. לא נראה עצבני, אלא משועשע.
״את הולכת לשלם על זה, מכשפה. תתכונני.״ הוא לוחש, כשהוא מושך אותי אל חזהו, ונושק לראשי.
״ממממ, מצפה לזה בקוצר רוח.״
״תודה על אתמול, תודה שסמכת עלי.״ קולו חלש, ומלא רגשות.
אני מביטה בעיניים שכבשו את ליבי. מתרוממת על קצות אצבעותי ונושקת לשפתיו.
״תמיד.״ אני אומרת, ללא שום הקנטות. ללא שום עקיצות.
אני לא יודעת מה יש בינינו, אני לא יודעת מה קורה פה. אבל אית'ן הפך לעוגן שלי.
״אני מוכרח ללכת לאימון, ניפגש לצהריים?״ הוא שואל, מבריש את אפו באפי.
אני מהנהנת, הוא נושק נשיקה קטנה לשפתי ומסתלק. כשאני מסתובבת כדי ללכת לכיתה שלי, כל המבטים נעוצים בי. נשים עצבניות זורקות קללות לכיווני כשאני הולכת. אבל אני בוחרת להתעלם. הרה זכיתי בכל הקופה. הקפטן של נבחרת הכדורגל שייך, עכשיו לי.
ברגע שאני נכנסת לכיתה, אני מתנתקת משאר העולם. ומתרכזת בלימודים שלי. אני יודעת שאני חננה של לימודים, אבל היי לא כולם נולדו עשירים. יש כאלה שחייבים להשקיע בלימודים כדי לקבל מילגות.
בין השיעור הראשון לשני, אני מסתמסת עם אית'ן שמספר לי שהמאמן שלו רתח מזעם. אבל כל השחקנים לא הפסיקו לצחוק עליו, ולהקניט אותו.
בזמן שאני נכנסת לחדר האוכל, ונעמדת בתור לקנות ארוחת צהריים. אני מסתמסת עם טיי, כדי לבדוק מה שלומו ואיך הולך לו עם השוער החתיך.
אני משלמת, לוקחת את הארוחה שלי. מברכת את האיש הנחמד ומתקדמת אל עבר השולחנות, כדי לחפש לי ולאית'ן מקום לשבת.
אני מרוכזת כל כך בנייד שלי, שאני לא שמה לב שמישהו שם לי רגל. ואני נופלת על פני. וכל מגש האוכל נשפך עלי.
״גם מגושמת וגם גנבת.״ אני מזהה את הקול הזה.
ואכן, כשאני מרימה את ראשי. אני רואה את הסטוקרית של אית'ן נעמדת מעלי, עם עוד שלוש חברות שלה.
״ככה אנשים כמוך מסיימים, כשהם על הריצפה.״ היא מתנשאת מעלי? היא רצינית?
אני מתרוממת במהירות, אוחזת בשיערה. ומושכת אותו לאחור.
״את באמת חושבת, שאני אתקפל בפני זונה?״ אני נוהמת, ומושכת בשיערה חזק יותר.
החברות שלה מתנפלות עלי, מנסות להרחיק אותי מהכלבה הסטוקרית, אבל אני בועטת באחת מהן, וכשהיא מתקפלת בכאבים על הריצפה. שאר הלקקניות, יודעות שלא כדאי להן להתקרב.
״תשחררי אותי, חתיכת כלבה.״ הסטוקרית נוהמת.
בתגובה, אני מהדקת את אחיזתי ומתקרבת אל אוזנה.
״שמעתי אותך בשירותים, ואם אי פעם תתקרבי שוב לחבר שלי. אני נשבעת שאשרוף אותך בחיים.״ אני נוהמת, וקולטת על השולחן, דייסת שיבולת שועל. אני מרימה אותה. ושופכת את כל תכולתה על ראשה.
הדייסה מכסה אותה, מתחילת ראשה ועד החולצה שלה.
היא מתעצבנת, ממלמלת קללה, ומרימה את ידה כדי לסתור לפני.
אני לא מספיקה להגיב, כי גוף שרירי חוסם את שדה הראיה שלי, ואוחז את ידה. לפני שהיא פוגעת בפני.
״את לעולם, לא פאקינג תרימי יד על החברה שלי.״ אית'ן חורק שיניים.
הוא רותח, אני רואה על הבעת פניו שהוא רותח.
החצאית שהוא לבש, הוחלפה במכנסי הקבוצה שלו. אך הקפוצון נשאר.
אלוהים. אני מאוהבת בו.
״א-אני...אני מצטערת אית'ן, היא תקפה אותי.״ היא בוכה.
״את התגרת בה, וזה מגיע לך. באמת חשבת שאיזבל לא תגיב?״ הוא ירה, ושיחרר את אחיזתו בה.
הוא משך אותי אליו, עד שהוא שאף את ריח שיערי. ורכן לנשק לשתפי.
״את יודעת כמה סקסית, את נראת עכשיו? אני מסוגל לזיין אותך כאן ועכשיו.״ הוא לחש באוזן שלי, ומשך אותי משם.
הבטתי בידו שאחזה בידי. וליבי החסיר פעימה.
גם אם המפלה שלי תהיה כואבת, לפחות אדע איך זה מרגיש. כשאית'ן הגדול מתאהב.
ועוד בי?
חחחחח, כלבה ברת מזל שכמותי.
שבוע טוב בננות (:
YOU ARE READING
בידיי הגורל #1
Romanceאיזבל יאנג הייתי נערה, בת 16 שחלמה על פיות, אבירים על סוס לבן. ועדיין לא הכירה את הנבל שהורס את הסיפור. או את המכשפה הרעה שהטילה איזו קללה על זוג אהוב, חייתי כל חיי בבית מוגן, חם ואוהב. עם הורים ששמרו עלי, מכל דבר. אך, הם לא העלו בדעתם לשמור עלי. מה...
