בידיי הגורל #1

אית׳ן- פרק 30

״חכי.״ אני נוהם.
היא עוצרת, כשידה עדיין אוחזת בידית הדלת.
כשהיא מסובבת את גופה אלי, ועייני הטורקיז החיוורות שלה. פוגשות בעייני, אני נכנע.
לא משנה כמה שנאתי אותה. לא משנה כמה ברחתי ממנה, מהתשוקה שלי אליה, מהאהבה שאני חש כלפיה. זו תמיד הייתה היא, ותמיד תהיה היא.
זו איזבל יאנג.
לה הלב שלי שייך.
אני צועד אל עברה, מצמצם את הפער שבינינו. וברגע שאני קרוב אליה, אני לא חושב, אני פשוט עושה.
אני אוחז בעורפה, ומקרב את פניה אל פני.
רוכן ונושק לשפתיה הרכות.
חום גופה, מידית עוטף את גופי. ואלוהים, כמה שהחום שלה ממכר.
אני מחדיר את לשוני אל תוך פיה. טועם את טעמה המר מתוק.
בדיוק כמו האהבה שלנו.
מרה ומתוקה בו זמנית.
אני מוצץ את הלשון שלה, אל תוך פי. והיא נאנחת בעונג.
מקמרת את גופה, ומתקרבת אלי יותר. מחככת את השדיים שלה בחזה שלי.
אני שולח את ידי, אל קידמת קופה. חופן את אחד משדיה.
היא נאנחת, וגונחת.
״אית׳ן. אלוהים, אית׳ן כמה שהתגעגעתי אלייך.״ דמעה זולגת מבין עיניה, ומתערבבת עם השפתיים שלנו, שלא מוכנות להיפרד.
אני מוצץ את השפה התחתונה שלה. נושך את הלשון שלה.
ומוביל אותה אל עבר חדר השינה שלי, בלי לנתק בין הפיות שלנו.
בזמן שאני מנשק אותה, אני פותח את הכפתורים של החולצה שלה. ונפטר ממנה, לא נאלץ לנתק את שפתינו.
לאחר מכן פותח את רוכסן החצאית שלה, והיא יוצאת ממנה. אחריה עפים החזיה והתחתונים.
וגופה המושלם נגלה אל מול עייני.
פאר לשלמות, ואז נופל לי האסימון.
אני מתנתק ממנה במהירות, ודוחף אותה קלות לאחור. אוחז במפרק כף ידה ומרים אותו אל פני.
בוחן את הקעקוע שלה.
היא באמת קעקעה את השם שלי על מפרק כף ידה.
״יש לי עוד אחד.״ היא מובכת, פניה אדומות. וסמוקות, היא מסתובבת מרימה את שיערה. ומראה לי את הקעקוע השני שלה.
אני מביט בו. וליבי המזוין מתחיל לפרפר.
היא קעקעה מכשפה קטנה על העורף שלה, עם תאריך יום ההולדת שלי.
מתחתיו קעקוע נוסף. עם תאריך יום ההולדת של הבת שלנו.
וישנו תאריך נוסף. אבל...התאריך הזה. אני לא מזהה, ליד התאריך יש לב שבור.
״מה זה התאריך האחרון למטה?״ אני שואל, מלטף את הקעקועים שלה.
״זה...אמ...היום שבו עזבתי אותך.״ היא אומרת.
אני לא מאמין...אני, אני חסר מילים. אני מביט בעייני הטורקיז שלה.
לא מפסיק להסתכל עליה.
היא כל כך פאקינג יפה ועוצרת נשימה.
אני מרים אותה, זורק אותה על הכתף שלי. ולוקח אותה אל חדר השינה שלי.
כשאני משכיב את גופה הקטן והעירום על המיטה שלי, הזין שלי קופץ לומר שלום. ולא מעוניין לעזוב.
אני מתחיל להתפשט, בזמן שאני בוהה בה.
שיערה הכתום פרוש על הסדינים הלבנים שלי, והגוף החלבי שלה נותן להם מראה שלא מבייש את האלים בכבודם ובעצמם.
עם כל בגד שאני מוריד, היא נאנחת. וסוגרת את רגליה, מחככת ביניהם.
מנסה להקל על עצמה.
״תגידי לי מכשפה, כמה זמן עבר מאז שעשית סקס בפעם האחרונה. שאת כזאת להוטה?״ אני מתגרה בה.
״אני לא יודעת, הרבה. הרבה מאוד.״ גופה מאדים. וסומק ממלא את פניה.
״כמה זה מלא מכשפה. תספרי לי.״ אני רוכן, ונושף על הכוס שלה.
״חמש שנים.״ היא לוחשת במבוכה.
אני פוער את עייני, שכמעט יוצאים מחוריהן.
״מהההההה????״ אני לא מאמין לה.
״אין סיכוי. אני לא מאמין לך.״ אני אומר.
היא מפשקת את רגליה, ופותחת את הכוס הנוטף שלה.
רטיבות נקוות מתחת לסדינים, ובין הקפלים הרכים שלה. הכוס הורוד שלה, לעזאזאל. מזמין אותי להעביר את הלשון שלי עליו.
והדגדגן התפוח שלה, מתגרה בי.
השדיים שלה לועגים לי. מרוב שהם זקורים.
״תבדוק בעצמך, אם אני משקרת.״ היא מפצירה. עיניי הטורקיז שלה.
פאקינג העיניים האלה, אני נשבע שהיא מכשפה.
אני מתקרב אליה. דוחף אצבע לתוכה, בלי התראה מראש.
היא מתכווצת, וקירות אבריה סוגרים עליה. היא צרה בטירוף.
כאילו אף אחד מעולם לא נכנס לשם בעבר.
אם לא אני זה שביתק את הבתולים שלה, הייתי בטוח שהיא עדיין בתולה.
״אבל למה?״ אני שואל ברצינות.
״כי לא רציתי, העובדה שלא היינו יחד. לא אומרת שהפסקתי לאהוב אותך, או רציתי מישהו אחר.״ היא אומרת.
כאילו התשובה כזאת פשוטה.
״אני יודעת שהיית עם אחרות, וזה בסדר. לא ציפית שתחכה לי, אבל אני כן. כי רציתי.״ פניה נראות רציניות ולא מתגרות.
אני לא חיכיתי לה, אני זיינתי כל מה שזז. זיינתי כדי לשכוח אותה.
כדי להוציא אותה מהראש שלי.
ובעיקר מכעס.
אני רוכן אל הכוס הנוטף שלה, מעביר לשון שטוחה, מהפתח שלה ועד לדגדגן החצוף שלה. אני מלקק אותה, מוצץ את המיצים שלה אל תוך פי. מתענג על הטעם שלה. שמתפוצץ על לשוני.
מר ומתוק.
״הו אי׳תן.״ היא לוחשת. מקמרת את גבה.
״התגעגעת לזה מכשפה? התגעגעת ללשון שלי?״ אני ממשיך להתגרות בה עם לשוני.
״אית׳ן, בבקשה. אני זקוקה לך בתוכי.״ היא מתחננת.
הזין שלי מתפתל על המיטה. מתחכך בסדינים. וטיפות מתחילות לזלוג ממנו.
אני מתרומם מהכוס שלה, עולה למעלה יותר.
ומתחיל לחכך את הזין שלי, בכוס שלה.
״אני נקי, אני נכנס בלי קונדום.״ אני מזהיר, לפני שאני אוחז בזין שלי. ומתחיל להחדיר אותו לתוכה.
היא נאנקת עם כל סנטימטר שניכנס לתוכה.
אני רוכן אליה, נושק לשפתיה נשיקה קטנה. ולאחר מכן קובר את פני בשקע צווארה.
כשאני נכנס עמוק לתוכה. אני נעצר.
״כמה טוב לחזור הביתה.״ אני לוחש, ומתחיל לזוז בתוכה.
היא משמיעה קולות עונג.
אני נכנס ויוצא מתוכה. מתענג על כל רגע שבו אני מרגיש אותה.
לרגע אני שומע קולות של משיכת אף, אני מרים את ראשי משקע צווארה. ומביט בעייני הטורקיז שלה.
מופתע לגלות שעינייה מלאות דמעות, ופניה מוכתמות.
אני נעצר וקופא.
״את בוכה.״ אני לוחש.
״אני מצטערת, אני כל כך מצטערת שהרסתי אותנו. הרסתי את כל הטוב שהיה לנו.״ היא בוכה, מחבקת את גופי חזק.
מצמידה אותי אליה ושואפת את הריח שלי.
״איז.״ אני לוחש, נושק לראשה. ״תסתכלי עלי.״ אני מפציר.
״לא, בבקשה. אני צריכה אותך.״ היא מתחננת.
אני מהנהן.
ראשה קבור בשקע צווארי. ואני ממשיך לנוע בתוכה.
עד ששנינו מתפרקים.
״אני אוהבת אותך, תמיד אהבתי אותך, ותמיד אוהב אותך, אני נשבעת שאעשה הכל כדי לתקן אותנו. אבל בבקשה. בבקשה אל תעזוב אותי.״ היא מתחננת.
גם אם ארצה לא אוכל, המכשפה הזו גנבה את הלב שלי עוד כשהייתי נער בן 18.
והוא יהיה שלה לנצח.
אני מחבר בין שפתינו, וחותם את היום שלנו בנשיקה.
הנשיקה הזו אומרת הכל. ומספרת הכל.
התגעגעתי אלייך מכשפה, ואני נשבע שהפעם לא אתן לך ללכת.
ואם תלכי ארדוף אחרייך, עד סוף העולם.
כי כישפת אותי, ואלו תופעות הלוואי של הכישוף שלך. נדפקת איתי.
וזה לכל החיים.