בידיי הגורל #1

איזבל- פרק 21

**שנה מאוחר יותר**

לשון חמה, עוברת על כל גופי. עד שהיא נעצרת על המקום שאני הכי משתוקקת אליו.
ברגע שלשונו של אית׳ נוגעת בכוס שלי. הדופק שלי נוסק לשמיים.
גופי מתקמר, ורגליי מתחפרות במיטה.
הגוף שלי בוער מחום. גלים של חום, משוטטים על גופי, וגורמים לי להגיע לשיאים של עונג שלא ידעתי שבכלל מסוגלים להיות קימים.
״את אוהבת את זה, ואת ערה אני יודע.״ קולו המתנשא, נוהם.
הוא מעביר לשון שטוחה על הכוס שלי. גורר אותה, עד הדגדגן שלי.
עד שהוא סוגר את שפתיו, על הניצן הקטן והנפוח שלי.
״הו, כן,״ אני נוהמת בעונג.
״פאק איז. עד כמה שאני אוהב לשמוע אותך. אימא שלי בבית.״ הוא לוחש.
אני מחייכת, וקוברת את פני מתחת לכרית.
אני לא מאמינה שעברה כבר שנה, מאז שהגבר החתיך שבין רגליי הפך למרכז חיי. אנחנו מאוהבים עד מעל הראש.
כל דייט שלנו הוא חוויה, כל עקיצה שלנו אחד כלפי השנייה היא זיכרון מתוק.
וכל רגע שלנו יחד, הוא נקודת אור בחיי.
״פאק. כמה שאת מתוקה, אני מרגיש את הטעם שלך מתפוצץ על הלשון שלי.״ הוא נוהם. ממשיך ללקק ולמצוץ.
״אית׳ן. בבקשה.״ אני מתחננת.
אפילו לא יודעת למה אני מתחננת, או מה אני רוצה.
או שבעצם אני יודעת.
״אני יודע מה את רוצה. אני יודע מה את צריכה.״ הוא קורץ.
מתרומם על רגליו. פושט את בגדיו, ומתחיל להתחכך בי.
״הו, כן. זה טוב.״ אני לוחשת.
הוא עוטף את הזין שלו בקונדום. ומחדיר את הקצה שלו לתוכי.
לא משנה כמה זמן יעבור, עדיין לא אתרגל לגודל שלו בתוכי.
״היי זוג יונים! תפסיקו להזדיין. ורדו לאכול ארוחת בוקר. חלק מאיתנו רוצים ללכת לבית ספר. ולא לשמוע גניחות.״ ברנדון דופק על הדלת.
אני מביטה באית׳ן שמתאפק לא לצחוק.
אני מובכת כל כך. פני בוערות מרוב מבוכה, ואני מרגישה את לחיי מתלהטות.
אית׳ן. חודר עמוק לתוכי, גורר ממני עוד גניחה.
״אני מבין שאתם ממשיכים להזדיין, אין בעיה. אני אוציא את הזין ואאונן לכם על הדלת. אבל אני מזהיר, מאחר ואני כבר בן 13. אני גומר חזק, ויוצא הרבה הרבה בלאגןןן. אז קדימה גיסה, תגנחי תני לי משהו שידליק אותי.״ ברנדון אומר.
אני קוברת את פני בתוך צווארו של אית׳ן. מרגישה שאני עומדת למות.
אית׳ן מתחיל להתעצבן.
״יש לך, בדיוק שתי שניות לעוף פה.״ הוא נוהם על אחיו.
״אני לא יכול, אתה מסיע אותי ימזדיין. בעצם אתה כן מזדיין, אוי הרסתי לך זיון. אני אגדה מהלכת! אימא הלכה ופספסתי את האוטובוס. קדימה צא מהחברה השווה שלך וקח אותי לבית הספר יזין.״ הוא דופק על הדלת.
ואנחנו שומעים קולות צעדים.
כנראה הוא הולך משם.
״אני לא מסוגל, אין מצב שאני מצליח לגמור ככה.״ אית׳ן לוחש, כמעט בוכה מרוב תסכול.
״אתה יכול, תסתכל עלי.״ אני מפצירה בו, מניחה את ידי על לחייו.
״תסתכל רק על העיניים שלי.״ אני פוקדת והוא מציית.
זה עובד, אני מרגישה אותו מתחיל להתקשות בתוכי שוב פעם.
לאט לאט, הוא יוצא מתוכי.
וחודר בפעם אחת. אנקה נפלטת מתוך פי.
הוא מחבר בין שפתינו. מחדיר את לשונו אל תוך פי. מוצץ את השפה התחתונה שלי. ומתחיל לנוע בתוכי.
פנימה והחוצה.
כל הדיפה שלו לתוכי, פראית ולא מרוסנת.
הוא לא מרסן את עצמו, ולא עוצר אפילו להסדיר את נשימתו. הוא נכנס ויוצא ממני בקצב מסחרר.
אני מרגישה את עיקצוצי העונג, בבהונותי. ולאט לאט מתחילים להתפשט בכל גופי.
אני מקמרת את גופי. הוא מנתק בין שפתינו, ויורד לחזה שלי.
מחדיר אחת מהפטמות שלי אל תוך פיו, מוצץ בחוזקה.
ואת הפטמה השנייה הוא ממולל בידו.
״הו, אלוהים. כן,״ אני מרגישה על סף פיצוץ.
האורגזמה שלי כל כך חזקה, שאני לא חושבת שאני מודעת בכלל למתרחש סביבי.
״את כל כך חמה, ומהודקת. אלוהים כמה טוב להרגיש אותך סביבי. מוחצת את הזין שלי.״ הוא לוחש, מוצץ את נקודת הדופק שלי.
מחלץ מתוכי עוד ועוד גניחות של עונג.
״אני קרובה,״ אני מודיעה.
״גם אני.״ הוא לוחש, קובר את פניו בשקע צווארי.
הוא תמיד גומר ככה, רק כשהוא מריח את הריח שלי. ומקרב אותי אליו.
״גם אני תכף גומר, תמשיכו במופע הזה.״ קולו של ברנדון נשמע.
אבל שנינו בוחרים להתעלם ממנו.
אית׳ן ממשיך להדוף לתוכי, עד ששנינו מתפרקים יחד. והוא קורס עלי.
״וואו, זו הייתה אורגזמה חזקה.״ ברנדון נוהם, ומוחא כפיים.
אני מרימה את ראשי, מעל גופו של אית׳ן שמסתיר את גופי.
ומודה לאלוהים שהוא לא באמת אונן כמו שהוא טען.
הוא עומד בפתח דלת חדרו של אית׳ן, ללא חולצה. כשידיו שלובות על חזהו. אני לא יודעת מתי הוא התחיל להתאמן.
אבל רואים כמה סימנים של שרירים. הוא בסך הכל בן 13. אבל אם הוא ימשיך להתאמן ככה, בהחלט הוא יפתח שרירים מרשימים.
יחד עם העיניים התואמות של אית׳ן. הוא יהיה מגנט לבחורות.
״מאחר ופספסתי את השעה הראשונה בגלל שניכם, אתה אדון נכבד הולך לכתוב פתק למורה לי שיצדיק את החיסור של כל היום הזה שאני אפסיד, כי אני הולך לרבוץ על הספא ולהזמין מלא גאנקפוד כי מותר לי. ואם תספר לאימא, אני אלשין עלייך. ואספר לה שהיית עסוק בלזיין את חברה שלך, במקום להסיע אותי לבית הספר.״ הוא קורץ ויוצא.
״אני שונא אותו. אני כל כך שונא אותו.״ אית׳ן מתמרמר.
״אני דווקא אוהבת אותו,״
״אה כן?״ הוא מרים את ראשו. נושק לאפי. ויוצא מתוכי, נפטר מהקונדום מנקה את עצמו וחוזר למיטה.
עוטף את גופי בין זרועותיו, ואנחנו נרדמים שוב.
מפספסים את היום הראשון ללימודים, גם אנחנו.