בידיי הגורל #1

אית׳ן- פרק 20

אני עומד בגרם המדרגות, של ביתה של המכשפה שלי.
מחכה שהיא תרד.
היום הגיע יום הנשף שלנו. וזה היום שלנו, כל כך התרגשתי לחוות את היום הזה איתה. וחיכיתי כל כך.
אני מחזיק את הקרווסאז׳ (פרחים של הנשף) בידי. מחכה בקוצר רוח להלביש אותו על ידה הקטנה.
ברגע שהמכשפה שלי יורדת למטה, עם השימלה האדומה הצמודה ללא הכתפיות. והשסע העמוק החושף את הרגליים הסקסיות שלה.
הלב שלי מחסיר פעימה.
השיער שלי נופל על גבה, בגלים מסודרים. עינייה מאופרות בצלליות שחורות אך עדינות. ושפתיה משוכות בגלוס אדום נוצץ.
היא נראת כמו אלילה.
היא מזכירה לי את הלילה שבו לקחתי את הבתולים שלה.
חשבתי שדם הבתולים שלה, שכיסה את הזין שלי. היה הדבר הכי יפה שראיתי, אך טעיתי.
היא.
היא זאת שיפה.
היא מאירה את העולם שלי.
היא מוסיפה יופי אל חיי.
היא כל כך...פאקינג מכשפה.
ואני מכור אליה.
״את נראת נהדר מכשפה.״ אני מתקרב אליה. מלביש על ידה את הפרח. שתואם את הפרח של הטוקסידו שלי.
״תודה. גם אתה.״ עינייה נוצצות,
״לא, אל תבכי. זה יום משמח.״ אני נושק לראשה, ואוחז בידה.
״קדימה ילדה יפה. אני הולך לרקוד איתך כל הלילה.״ אני קורץ.
ואכן, אני רוקד איתה כל הלילה.
וכשאני לוקח אותה אלי הביתה, אני משכיב אותה במיטה שלי.
וחודר אל תוך חום גופה.
קובר את עצמי. עמוק בתוכה.
מתענג על כל סנטימטר שלה.
ואוהב אותה. עד שהנשימה שלי תצא.

לילה טוב בננות❤️