בידיי הגורל #1

אית׳ן- פרק 17

כשאני יוצא מהמסיבה, אני נוסע לסופר. קונה כמה חטיפים דונטס, ושתיה. ורק אחרי שאני בטוח שיש ברשותי מספיק שוחד. אני מתקדם אל עבר ביתה של איזבל.
כשאני חונה בשביל הגישה שלה, אני מבחין בשלי מכוניות שחונות שם.
אני מניח שאחת מהן שייכת לאנדרוז, והשנייה שייכת לפורטר.
אני מוציא את כל האספקה שהבאתי מהמכונית, ומצלצל בפעמון.
פורטר הוא זה שפותח את הדלת, לא איזבל. זה היה מציק לי, אם זה היה מישהו אחר. אבל מאחר וזה החבר הכי טוב של המכשפה שלי. אני מהנהן אליו לשלום. הוא מהנהן בחזרה. לוקח ממני את המצרכים.
וזז הצידה כדי להכניס אותי.
אני נכנס לבפנים, בפעם הראשונה מאז שהכרתי את המכשפה.
הבית שלה נראה מודרני.
אין שם הרבה תמונות משפחתיות, אולי שתיים. וכל שאר הבית נראה כמו מוזיאון.
מלא באוויזרים.
״אית׳.״ המכשפה רואה אותי, נוטשת את מקומה לצידו של אנדרוז ורצה אל עברי. קופצת על גופי.
אני כורך את זרועותי סביבה. כדי שהיא לא תיפול.
ונושק לראשה.
״התגעגעתי אלייך.״ היא לוחשת, כדי שרק אני אשמע.
״גם אני התגעגעתי אלייך מכשפה.״
״הי זוג יונים, גם אנחנו פה.״ אנדרוז נוהם.
״אפילו לא התנשקנו. כדי לא לגרום לכם אי נוחות, מה ששניכם לא באמת חסכתם ממני. ונתתם לי מופע של החיים.״ אני מוריד את המכשפה העצבנית על הריצפה.
היא מניחה את ידיה על מותניה ונראת כועסת. אני מעיף מבט אל עבר אנדרוז שנראה משועשע. אבל פורטר נראה מובך.
״אני מבין שקיבלת מופע הומואי מיוחד, אה מכשפה?״ אני צובט לה את התחת. והיא קופצת.
״כן! שני החצופים האלה אפילו, השתמשו בלשון. היית מאמין?״ היא זועפת. ונראת כל כך פאקינג חמודה.
״לא! אני לא מאמין. איך הם מעזים?״ אני משחק אותה מופתע, ומגזים.
״אתה צוחק עלי!״ היא מכה את חזי.
נעלבת, והולכת לשבת על הספה, משלבת את זרועותיה על החזה שלה.
כמו ילדה קטנה.
״אני לא צוחק עלייך, אני זורם איתך.״ אני אומר, מתקרב אליה ונושק לצווארה.
״היי סטף בוא תעזור לי, הקפטן הביא מלא כיבוד.״ פורטר אומר.
כשאני קובר את פני בשקע צווארה של המכשפה שלי.
״אית׳ן. אנחנו חברים פורטר, תקרא לי רק אית׳ן.״ אני לוחש, כשפני עדיין קבורות בשקע צווארה.
״אם לי מותר לקרוא לך אית׳ן. לך מותר לקרוא לי טיילר, או טיי. מה שנוח לך.״ הוא אומר, ומסמן לאנדרוז.
הוא מתרומם, והולך אחריו. אני מעיף מבט אל עבר שניהם.
לא מפספס את האחיזה של אנדרוז בתחת של טיי. שובב השוער של הקבוצה שלי.
אני מחייך, וממשיך לנשק את צווארה של איזבל. שואף את ריחה אל תוך אפי.
״יש לך ריח טוב, ריח וניל נעים.״ אני ממשיך לשאוף את ריחה.
״מממ.״ היא מהמהמת, מזיזה את צווארה לאחור. נותנת לי גישה יותר נוחה להמטיר נשיקות, וללקק.
ואכן, אני תוקף את צווארה. מלקק, מוצץ ונושך. רוצה להשאיר סימן, לכך שהיא שייכת לי.
״אית׳ן..״ היא גונחת את שמי.
אני נשבע, שהשם שלי מעולם לא נשמע טוב יותר. מאשר על שפתיה.
״כן מכשפה שלי, תגידי לי מה את רוצה.״ אני ממשיך למצוץ את הצוואר שלה. הפעם חזק יותר. מתחת לנקודת הדופק שלה.
היא משחררת קולות מתוקים. בזמן שאני יורד דרומה יותר, אל עבר השדיים שלה. אני מזיז את הגופיה שלה הצידה. משחרר את השד שלה מהחזיה. ומכניס אותו אל תוך פי.
היא מקמרת את גופה. ופותחת את רגליה. אני נשכב בין רגליה. והזין שלי נדחף בינינו. בלי כל בושה, היא מתחילה להזיז את הכוס שלה על הזין שלי. בזמן שהפטמה שלה דחוסה בפי. ואני מוצץ בחוזקה.
בזמן שאני מוצץ את השד הימני שלה, אני מזיז את מכנסי הפיגמה שלה.
יחד עם התחתונים, ומשחק עם הפתח הרטוב שלה.
״כל כך רטובה.״ אני מהמהם, על הפטמה שלה.
״מי הרטיב אותך ככה? מי גרם לך להיות מגורה? תגידי לי מכשפה?״
״את-אתה.״ היא גונחת.
״מי אני?״
״אית׳ן הגדול.״
״של מי הכוס הזה?״ אני שואל, וחופן את הכוס שלה.
״של אית׳ן הגדול.״ היא לוחשת.
ממשיכה להזיז את עצמה בלי בושה, הפעם על אצבעותי.
אני מחדיר אצבע אחת לתוכה. וכמו בפעם הקודמת. לא כל האצבע נכנסת.
הרטיבות שלה זולגת על אצבעותי, אני אוסף אותה. ומשחק עם הדגדגן שלה. מתחיל להעביר את אגודלי עליו. בסיבובים.
״את רוצה לגמור מכשפה?״
״כ-כן.״
״כן?״
״כן.״ הפעם היא עונה, בקול יציב יותר.
״אחרכך.״ אני לוחש, מלקק את הלחי הסמוקה שלה. ומוציא את אצבעותי מתוך המכנסיים שלה.
היא פוערת את עינייה בהלם. ושיערה הפרוע, יחד עם לחייה הסמוקים מקנים לה מראה מטורף. שמרטיט את הזין שלי.
״אתה אכזר!״ היא נוהמת, מתרומת במהירות. ומסדרת את עצמה.
אני מסדר את הזין במכנסיים, ומלקק את הרטיבות שלה. שנמצאת על אצבעותי.
כמה שניות מאוחר יותר, טיילר וסטפן יוצאים מהמטבח עם מגשים מלאים באוכל. ללא שום עדות לכך שהם עשו משהו מיני.
״תראה אותם. אני מוכן להתערב איתך על 100 דולר, שהוא דחף לה אצבעות.״ אנדורז אומר.
״אני בהחלט מסכים. תראי איזו סמוקה היא, ואיך הוא רגוע.״ טיילר מסכים. שניהם בוחנים אותנו.
בזמן שהם מסדרים את האוכל על השולחן, וזורקים לנו מבטים מחשידים.
אני מושיט את ידי אל עבר הדונטס ולוקח אחת.
״אין צורך להתערב, בהחלט דחפתי לה אצבעות.״ אני אומר, דוחף אל תוך פי את כל חתיכת הדונאטס.
״אית׳ן!״ איזבל מסמיקה. וקוברת את פניה בידייה.
״זה בסדר, כולנו חברים. העיקר לא הסכמת לי למצוץ לך.״ אנדרוז נוהם, ויורה מבט כועס אל עבר טיילר.
אני נחנק מהדונטס שלי.
איזבל צוחקת.
״קארמה איז א ביץ.״ היא מוציאה לי לשון, ולוקחת דונטס בעצמה.
״אז, מה משחקים?״ טיילר שואל, כל פניו מסמיקות ועולות באש.
״משחק הניחושים.״ איזבל מציעה.
בתאכלס לאף אחד מאיתנו אין משהו יותר טוב לעשות. אז כולנו מסכימים.