בידיי הגורל #1

אית׳ן - פרק 01

״בית הוא לא בהכרח משהו חומרי, לפעמים הוא יכול להיות גם תחושה.״

אני זוכר את הפעם הראשונה, שאבי הניח בידי את הכדור. ואמר לי ׳אל תעצור עד שלא תפרח.׳ בהתחלה, הרגשתי כמו מטומטם כי איך אפשר לפרוח בעזרת החזקת כדור? זה נשמע סתם מטומטם.
ואז הוא התחיל להסביר לי בעצם, על משחק הכדורגל.
על התפקידים, ועל המשמעות של הכדורגל. אני זוכר שצחקתי מהמשפט ׳אני חי ונושם כדורגל׳ שהוא כל הזמן דיקלם, כמו הימנון. ואימי הייתה מכה את ראשו.
בכל פעם שהיה משהו שקשור לקבוצות, הכדורגל שהוא אהד. הוא פרח, והקרין אור שהיפנט אותי.
הוא היה הראשון, שהחזיק את ידי וצעד איתי אל עבר המגרש.
הוא היה הראשון, שרשם אותי לקבוצת הנוער של ג׳ורג׳יה.
הוא היה הראשון, שהגיע למשחקים שלי. והאחרון לעזוב.
הוא עודד אותי, וגרם לי לרצות להיות השחקן שהוא מעולם לא היה.
עד נשמתו האחרונה, הוא חי ונשם כדורגל.
כשהוא היה על ערש דוו, וגסס מהמחלה הארורה, וגופו התחיל להחלש. הכדורגל היה התקווה האחרונה שלו. ראיתי את האור בעיניו נכבה, בכל יום.
אך כשהנושא היה מגיע לכדורגל. האור היה חוזר ובגדול.
והיום, אחרי 3 שנים. הפכתי לשחקן שאבי רצה שאהיה.
היום אני הקפטן של נבחרת הנוער בכדורגל של ג׳ורג׳יה. והחלוץ המרכזי.
כשאנשים רואים אותי, הם ישר שופטים אותי.
ולא, זה לא בגלל העיניים הירוקות שלי. והשיער השופע.
זה בגלל שהם חושבים, שאני יותר מדי מוצלח, יותר מדי שחצן, יותר מדי מהכל.
אבל מי מספר להם, על כל הימים שבהם התאמנתי ללא סוף?
מי מספר להם, על הלילות ללא שינה. שביליתי כדי ללמוד אסטרטגיות על המגרש.
אני הקפטן של הדלוויל רייבנס של ג׳ורג׳יה , ולא כי אני הכי מוצלח או הכי חתיך.
כי פאקינג עבדתי קשה בשביל התפקיד הזה. כדי שאבא יהיה גאה בי.
היו ימים שאפילו, הייתי מרעיב את עצמי. כדי שאוכל להיות בדיאטה מתאימה, ולפתח את הגוף הנחוץ.
אני מביט בהשתקפותי במראה, שיערי החום סתור על פני. ונראה פרוע, אחרי מקלחת. מגבת כרוכה סביב מותני. אך זה לא מה שלוכד את תשומת ליבי.
מה שלוכד את מבטי, זו השרשרת הכסופה שבמרכזה עומד תליון, בצורת כדור שמאחור חרוט עליו. התאריך שבו אבי הביא לי את הכדור הראשון שלי.
אבי נתן לי את השרשרת, לפני שהוא נפטר. וזו המזכרת היחידה שנותרה לי ממנו.
אני מרים את התליון, נושק לו. ומתקדם אל עבר הלוקר שלי. אני מוציא את מדי הכדורגל של הדלוויל רייבנס, שבצבע תכלת ושחור.
ומתחיל להתלבש, קודם לובש תחתוני בוקסר. כי אני לא מוכן שכל התיכון יראה את החבילה המהממת שלי.
לאחר מכן, אני לובש מכנסי טייץ קצרים, וצמודים שנועדו כדי להגן על התחת היפה שלי ולחטב אותו. סתם אני מתבדח, למרות שיש לי תחת יפה. זו לא הסיבה שאני לובש אותם. הם פשוט הגיעו עם המדים.
לאחר מכן אני לובש את המכנס הקצר, עם הסמל של השחור של הרייבנס.
ומוציא מהארון, את החולצה עם המספר 08 שרשום עליה אנדרסון.
אחרי שאני לובש אותה בגאווה. אני מוציא את הפריט האחרון, שבכל פעם שאני לובש אותו ליבי מתכווץ מרוב גאווה.
סרט הקפטן הצהוב, עם האות C שמעידה על כך שאני הקפטן של הקבוצה.
הדלוויל רייבנס הם המשפחה שלי, מקום המפלט שלי.
אני הקפטן כבר שנתיים רצוף, והלב שלי כל פעם מחסיר פעימה. כאילו אני ילדה קטנה עם קוקיות, שהביאו לה סוכריה על מקל.
״היי אית׳ן הגדול. מוכן למשחק?״ אחד השחקנים, תופח על גבי.
״ברור, יש לך ספק יזין?״
״יו אנדרסון, איזה מעודדת תישן איתך הלילה? אם זו לקסי, פאקקקקק אנדרסון. תשכנע אותה לעשות שלישיה. הזין שלי מפלצתי, היא תאהב אותו.״ עוד אחד מהשחקנים מרייר.
״הזין שלך מפלצתי? הסתכלת עליו במראה מגדילה או משהו? הבוטן הקטן הזה ממש לא מפלצתי.״ אני יורד עליו, וכל החברים שבמלתחות. פורצים בצחוק רם.
הוא מסמיק, ומשפיל את מבטו.
הבכתי אותו מול כל חברי הקבוצה. לא חושב שיש לו מה להגיד.
פאק אני מנייאק, ואני לא מוכן להתנצל על זה. אני מת על זה.
״כוסיותתתתתתתתתת, אתן מוכנות?״ נוהם המאמן, מפתח הדלת. כולנו ממהרים ללבוש את מגני הברכים, את הגרביים והנעליים ורצים החוצה.
אני מוביל את כולם אל המגרש, והלב המזוין שלי מפרפר מהתרגשות ואדרנלין.
״בנים, זה המשחק הפותח של העונה. אני מאמין בכם. ויודע שאתם מסוגלים, אתם הפאקינג רייבנס של דלוויל. ואני סומך עליכם. אני לא מוכן לספוג הפסד. אז קדימה כוסיות. תנו את הנשמה שלכן על המגרש!״ הוא נוהם.
אני מסתובב אל הקבוצה שלי, ומתקרב אליהם. כולנו מתאספים במעגל אחד, ומחבקים אחד את השני. ומתחילים את הטקס של הקבוצה שלנו.
״מי אנחנו?״ אני צורח.
״האיגלס של דלוויל.״ הם צורחים אחרי.
״אני לא שומע אתכן, כוסיות. מי אנחנו?״
״האיגלס של דלוויל.״
״ומה באנו לעשות?״
״לנצח.״
״אני חי, ונושם כדורגל!״ כולנו נוהמים, בקול הכי גבוה שלנו.
מניחים את הידיים שלנו, אחד על השנייה. וחוזרים על הטקס שלנו.
לאחר מכן כל אחד הולך למקום שלו, והשריקה מעידה על תחילת המשחק.
״אני חי ונושם כדורגל. זה בשבילך אבא.״ אני לוחש ועוצם את עייני, ברגע שאני פוקח אותן, אני מבטי ימינה כדי לראות אם אימא שלי בקהל.
ועייני פוגשות ברעמת שיער ג׳ינגית. ועיניי טורקיז מהפנטות.
אני לוטש בה כמה מבטים, היא לא מביטה בי. אלא במישהו אחר, אני עוקב אחרי מבטה מקובע על, טיילר פורטר הקשר השמאלי.
המזדיין בר המזל, איך הוא פאקינג תפס כוסית כזאת?
פאק תתרכז במשחק.