בידיי הגורל #1

איזבל- פרק 23

אני חושבת שאני בדיכאון.
לא.
אני בדיכאון.
אם תחפשו בגוגל איך לרפא לב שבור, יצאו לכם אינספור אפשרויות מטופשות. אבל הם יגרמו לכם לצחוק, אומנם הם לא יעודדו אתכם.
אבל הם כן יגרמו לכם לצחוק קצת.
את הלב שלי לעומת זאת? אי אפשר לרפא.
כי מי ששבר אותו, הוא שחקן כדורגל יהיר. שחצן. אגואיסט. מתנשא. וכל כך כל כך חתיך. הוא הפאר לשלמות.
אבל הוא ריסק את ליבי. ואני לא אסלח לו.
טוב אני כן. או שלא? אני כבר לא יודעת.
ראיתם מה הוא גרם לי לעשות? לדבר עם עצמי.
אני מתוסכלת. וחסרת אונים, וכל כך עייפה. אני מושכת מעל ראשי את השמיכה. קוברת את ראשי בתוך הכריות.
הלוואי והייתי יכולה להעלם בתוכם.
״היי, קדימה קומי. נתתי לך כמה ימים להתבוסס ברחמים העצמיים שלך. הגיע הזמן לקום.״ קולו של טיי נשמע מעלי.
אני אפילו לא יודעת, מתי הוא נכנס הנה.
לא שמתי לב שהוא כאן. אבל הוא כאן. והוא נראה זועף.
״טיי, אני בדיכאון. תעזוב אותי.״ אני מושכת את השמיכות, למעלה יותר.
״לא. קומי, אנחנו יוצאים למסע נקמה.״ הוא מושך את המשיכה, ומושך אותי מהשמיכה. גורר אותי אל חדר הרחצה. מכריח אותי להיכנס פנימה.
״קדימה תתקלחי יש לך בדיוק 10 דק.״ הוא נוהם, וסוגר את הדלת.
אני פושטת את בגדי, ונכנסת למקלחת. מתחילה להתקלח. לא באמת יצא לי משהו, מהעובדה שאתווכח עם טיילר.
הוא תמיד מנצח ומקבל את מה שהוא רוצה.
לאחר כמה דק, אני יוצאת עטופה במגבת. כשבגדים כבר פרושים על המיטה שלי.
אני מנענעת בראשי. ומתחילה להתלבש, לאחר מכן אני מייבשת את שיערי. ובוחנת את השתקפותי במראה.
פניי נראות חיוורות בטירוף. והחולצה הצמודה מדגישה את השדיים הגדולים שלי. הג'ינס הצמוד בטח מבליט את התחת שלי.
אני נועלת את הנעליים האהובות עלי של דר מרטינס. עם גרביים גבוהות.
מרימה את שיערי לקוקו גבוהה. ומתחילה לכסות את העיגולים השחורים שמסביב לעייני בקונסילר.
מושכת את שפתי בגלוס שקוף. שמה מסקרה ומעט סומק.
אני נראת עייפה, וכבויה. אני לא יודעת לאן טיילר לוקח אותי.
אבל אם אני רוצה להיראות חיה. ולא גופה. אני צריכה את זה.
ברגע שאני מסיימת להתארגן, ומרססת את הבושם שלי. אני יורדת למטה. מחבקת את אימא, ויוצאת יחד עם טיילר.
אני נכנסת למכונית שלו בלי לשאול שאלות.

הנסיעה עוברת בשתיקה מוחלטת. אני לא מנסה לדבר, וגם לא טיילר.
אני אפילו לא יודעת לאן אנחנו נוסעים.
עד שהוא לא עוצר מול פתח ביתו של זייד. ואז אני מבינה לאן הבן זונה הזה לקח אותי.
״חתיכת בן זונה.״ אני נוהמת. מכה את זרועו.
״קדימה. הוא בפנים, והגיע הזמן לנקום בו. להראות לו שאת לא שבר כלי. לא הראת את הפרצוף שלך כבר שבוע.״ הוא נוהם, ויוצא מהרכב.
הוא צודק. התחמקתי מאית׳ן כבר שבוע.
לא רציתי לראות אותו, או שהוא יראה אותי.
אבל התגעגעתי אליו. כל כך כל כך התגעגעתי אליו. הוא היה חסר לי.
ואני רוצה לראות אותו.
לא חייבת לדבר איתו.
אני יוצאת מהמכונית. הולכת אחרי טיי בראש מורם. אין לי במה להתבייש, כשאני נכנסת עייני מחפשות את עיניו של אית׳ן.
וכשאני מוצאת אותו.
אני יכולה להישבע, שאני שומעת את ליבי נסדק.
הוא יושב על ספה, כשלצידו יושבות שתי בנות. והוא צוחק איתן.
הוא רוצה לשחק ככה? אין בעיה.
אנחנו פרודים לא?
הוא לא מבחין בי. אני מתקדמת אל עבר החברים שלו. מתיישבת ביניהם. ומניחה את היד שלי על הירך של זייד.
״היי יפהפייה. אז השמועות נכונות. באמת נפרדתם.״ הוא מחייך.
זייד יפהפה. הוא עוצר נשימה.
ואם לא הייתי תקועה על אית׳ן. בהחלט הייתי משתעשעת איתו.
״אהא. אין לך כוס שתיה לילדה יפה?״ אני שואלת. מזיזה את ידי, גבוה יותר.
אך יד גברית עוצרת אותי.
זו ידו של טיילר.
״את משחקת באש.״ הוא יורה.
״תסתכל עלי, אני נראת כמו מישהי שמפחדת להישרף?״
״הו, אני אוהב אותה.״ אחד החברים של קבוצת הכדורגל שורק.
זייד מושיט אל עברי כוס אדומה.
אני שותה ממנה, ומחייכת. אית׳ן אפילו לא מרים את מבטו אלי.
הוא רק מחייך אל אחת הבנות שיושבות לצידו.
״בואו נשחק משחק. אני מציעה.״ כל העיניים עכשיו מופנות אלי.
כולל של אית׳ן.
״אני בעד משחק של התמזמזות.״ מציע זייד.
״זורם.״ אני אומרת.
אני מושיט אל טיילר את הבקבוק. הוא מסובב אותו, כמובן הבקבוק מצביע על זייד. והוא מנשק אותי.
יד אחת שלו חופנת את ראשי. ולשונו תוקפת את פי.
הוא מוצץ את השפה התחתונה שלי, ולאחר מכן נושך אותה. מחלץ ממני גניחה.
״וואו. קפטן. אם אלה הקולות שהיא משמיעה בחדר השינה. אני עכשיו לוקח אותה למעלה.״ מישהו נוהם.
אית׳ן מתעלם.
אני מסובבת את הבקבוק, והוא מצביע על טיילר.
״אני דווקא. לא רוצה להתמזמז. אני רוצה לתת למישהו חובה.״ הוא קורץ.
״קדימה פורטר, תן לנו את זה.״
״איזי, חובה עלייך למצוץ לזייד מול כולם.״ טיילר מתרווח לאחור.
״על גופתי המתה!״ אית׳ן נוהם.
מתרומם מהכורסא. מעיף מעליו את שתי הבחורות שהיו צמודות אליו.
״חשבתי שנפרדתם.״ זייד אומר.
״לא עניינך דביל.״ הוא נוהם.
״אז איזי, מה דעתך למצוץ לאית׳ן? לא יזיק לו קצת שחרור. הוא לחוץ כל השבוע.״ טיי קורץ.
״בן זונה.״ אית׳ן נוהם.
אני מתרוממת על רגלי. ומביטה הישר אל תוך עיניו.