הקדמה

2.4K 59 9
                                    

-אווה-

טררר! טררר! טררררר!
צלצול השעון המעורר בקע מהנייד שלי והקפיץ אותי מהמיטה.
06:45
נהדר. החופש נגמר ואין כמו לחזור לקום בשעות שבהן עד לפני יומיים הייתי הולכת לישון.
רטנתי.
כמובן שהייתי צריכה להתחיל להתרגל לשעות שינה נורמליות מוקדם יותר, וכמובן שלא עשיתי את זה, ועכשיו אני מקבלת את העונש שלי.
טררר! טררר! טרר- "בסדר, בסדר, תסתום כבר!" קטעתי את הצלצול מחריש האזניים וכיביתי אותו לפני שיעיר את כל השכונה.
שפשפתי את עיניי ויצאתי מתוך השמיכה הרכה והנעימה שלי, בחוסר רצון בולט.
היום הראשון בכיתה י', הינה אני באה..
סידרתי את השמיכה ואת הכריות על המיטה כמו כל בוקר והלכתי לצחצח שיניים.
אחר כך פשטתי את הגופיה ואת השורט ששימשו אותי בתור פיג'מה, ולבשתי את הבגדים שהכנתי לי לבית הספר מבעוד מועד.
אם יש דבר אחד שאני טובה בו זה בבחירת הלבוש שלי.
לבשתי את מכנסי הג'ינס הבהירים שהתחילו צמודים והתרחבו מעט מהברך ומטה.
אחר כך לבשתי את החזייה הלבנה שלי ומעליה את חולצת בית הספר הלבנה האחידה עם הסמל שהתנוסס מעל לחזהי.

בנוסף גרבתי גרביים לבנים ונעלתי מעליהם מגפיים שחורים שאהבתי במיוחד.
כדי להשלים את המראה ענדתי עגילי כסף עדינים בצורת כוכב ואת השרשרת הכסופה גם כן שקיבלתי מאימי, בצורת השם שלי- אווה.
לבסוף אספתי את שיערי לזנב סוס חום כהה שגלש על כתפיי.
הסתכלתי בבואתי במראה.
נשמתי עמוק ממראה הסמל על חולצתי.
זה באמת קורה. אני באמת מתחילה היום תיכון.
וכדאי שאני לא אאחר.

-ראיין-

היום זה קורה.
היום אני עולה לכיתה י'.
כמובן שאני אהיה בי'1 כי אני לא אתפשר על פחות מזה.
אשקר אם אגיד שלא חיכיתי אפילו קצת לתחילת הלימודים, אבל זה לא בגלל שאני נהנה ללמוד! בכלל לא. לימודים זה סבל. גם כשממש טובים בזה.
הסיבה היחידה שרציתי לחזור היא בגללה.
אווה גרין.
אני שונא אותה. אני שונא אותה כל כך. אבל משום מה אני פשוט לא יכול לחכות לפגוש אותה כבר.
שמחתי כשהיא עזבה כמובן, אבל חצי שנה בלעדיה הייתה משעממת בטירוף.
אין למי להציק, אין עם מי להתחרות.. ואני כבר מת לראות את הפרצוף שלה כשהיא תראה אותי.
זה הולך להיות קורע.
היא שונאת אותי שזה פשוט מצחיק.
אותה לא כמובן, ובדיוק בגלל זה אני כל כך אוהב להיות אדיש כלפיה, כשהיא מנסה להגיד לי דברים שהיא חושבת שיעצבנו אותי.
לעומת זאת כל פעם שאני מגיב למשהו שהיא עושה או זורק לה הערה מעצבנת, כמעט אפשר לראות את העשן שיוצא לה מהאוזניים.
אבל זה לא חשוב עכשיו.
מה שחשוב זה שאני עולה לתיכון.
היום.
פאק.
לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר אבל הנה זה הגי- "ראיין! בוא כבר!" פול אחי הגדול קטע את חוט מחשבתי.
"דקה." צעקתי תוך כדי שאני דוחף לתיקי את הציוד הדרוש ששכחתי להכניס יום קודם.
"נו מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" שאל פול מפתח חדרי כשהוא שעון על מפתן הדלת בשילוב ידיים.
"כן בטח, כאילו יש לך משהו אחר לעשות חוץ מלהסיע אותי לבית ספר."
זה לא שהוא מתחיל ללמוד בשבע וחצי.
"תתפלא. ויאללה בוא כבר, אתה תאחר."
"אני בא." אמרתי בעודי צולע לעברו מקשירת השרוכים.
השנה הזאת הולכת להיות משהו.

המניאק מספר אחת שליWhere stories live. Discover now