Small talk boyxboy

פרק 2

״אמא, עדיין לא הערת את ג׳וני״ שמעתי לחישות מחוץ לדלת חדרי, ״אל תטרח, ממילא לא יצא ממנו שום דבר״ אמא אמרה בקול וצליל צעדיה התרחקו, ״ג׳וני-״ דלת חדרי נפתחה, ״כן קית׳, אני ער״ מלמלתי וקמתי ממיטתי במהירות.

״בוקר טוב״ בירכתי את השומר החשדן והוא הנהן בראשו, תקע בי מבט עצבני. ״בוקר טוב ג׳וני״ דפני עמדה בכניסה לבניין, ״בוקר״ מלמלתי ועברתי אותה בהליכה מהירה, ״אני מצטערת על אתמול, אתה כנראה פשוט עדיין לא חשבת על זה במובן הזה״ היא אמרה ונסתה לצמצם את הרווח שנוצר בינינו בזמן שניסיתי להתרחק ממנה בהליכה מהירה, אני מודה, דפני מהירה יותר משחשבתי.

״אני פשוט חשבתי שאם אגיד לך מה אני חושבת אתה תחשוב על זה קצת״ היא אמרה בחיוך מנחם.

אני לא רציתי להגיד לה שחשבתי על זה. חשבתי על זה הרבה לפני שהיא העלתה את הנושא הזה.

בנות אף פעם לא נראו מיוחדות כמו הילד הזה מכיתה ז׳, הן מתאימות לבילויים או סתם אירוח חברה. אני לא אוהב להסתכל על בנים.

״חשבת על זה נכון?״ היא הסיקה אחרי שלא הגבתי לה, ״אולי״ מלמלתי, ״אתה מצחיק״ היא גיחכה ונכנסה בשער בית הספר, ״חכי לי״ קראתי אחריה. היא נעלמה בין כל התלמידים, השאירה אותי לבד למצוא את הכיתת אמנות שעד עכשיו לא מצאתי.

״סליחה, את יודעת איפה כיתת האמנות?״ שאלתי איזו ילדה רנדומלית שנראתה נחמדה יותר ממני, ״כדאי לך פשוט להבריז״ היא גיחכה, ״למה?״ שאלתי והיא נאנחה, ״המורה משוגע, הוא מכריח תלמידים לצייר דברים מוזרים ולא משחרר להפסקה עד שאתה מסיים את המשימה״ היא אמרה וחייכה חיוך קטן, ״עצה ממני, תתרחק ממנו ומהכיתה, קבוצת הכדורסל אוהבת להיות בשיעורים שלו כי הוא נותן להם לעשות מה שהם רוצים״ היא אמרה והלכה.

אני לא בטוח למה הלכתי לכיתה הזאת, כנראה אני פשוט חייב לעשות ההפך ממה שאומרים לי.

״׳שלום תלמידים״ המורה נכנס לכיתה. יחף. ״יש כמה פרצופים חדשים, אבל זה לא מעניין״ הוא גיחך, ״יש לי היום משימה מיוחדת, אני צריך מתנדב או מתנדבת״ הוא אמר ושילב את ידיו מחכה להרמת יד של מישהו, ״אולי אחד מכם?״ הוא שאל והצביע בהזזת פניו אל עבר החלק בכיתה שהיה שייך לקבוצת הכדורסל, ״לא תודה אדוני״ אפילו לא טרחתי להסתכל על מי שישב שם, כולם ממילא ירביצו לי בשלב כלשהו.

הוא הקים איזו ילדה מסכנה שלא הייתי מרוכזת במה שאמר, ״את תבחרי נושא ואני אעלה אסוציאציה. האסוציאציה שלי היא המשימה שלכם לשיעור״ הוא אמר והילדה הנהנה, ״סתיו״ היא אמרה בחיוך, ״ספה. הנושא שלכם השיעור הוא ספה. תחשבו על דרכים יצירתיות ליצור יצירות עם ספה.״ עכשיו הבנתי למה הילדה הזאת קראה לו משוגע.

אחרי שנגמר השיעור ואני כבר מתחילתו חיפשתי את העיפרון שלי, נשארתי לבד בכיתה, כך לפחות חשבתי. ״היי ג׳וני״ דני נעמד מולי עם חיוך מאוד חשוד על פניו, אחד שמסמן שהמוות שלי קרוב. או שדני ממש צריך לשירותים. ״מה אתה מחפש?״ הוא שאל ומאחוריו צצו סטיב ועוד אחד שאני לא מכיר, ״אני צריך ללכת לאכול״ אמרתי באדישות וניסיתי לעבור אבל הוא חסם את דרכי. ״דני, את כל הכעס שלך על הכשלונות תוציא על מישהו שבאמת יש לך סיבה להציק לו״ אמרתי וניסיתי לעבור עוד הפעם. הוא דחף אותי.