דפני עמדה מול הלוקר שלי ושיחקה בטלפון שלה, כנראה מחכה לי.
״בוקר טוב״ היא הרימה את עיניה מהמסך, ״מה שלומך?״ היא שאלה, ״אם מה שאת מעוניינת לדעת קשור בזאק, אני לא חושב שנראה ממנו יותר״ מלמלתי, ״מה אמרת לו?״ היא נאנחה, ״דברים שמאוד פגעו בו״ אמרתי ופתחתי את דלת הלוקר שלי, ״וטובי?״ היא הזיזה את הדלת קצת כדי שאוכל לראות אותה, ״כועס עלי״ הוצאתי כמה ספרים, ״ג׳וני, אתה חייב לתקן את זה!״ היא סגרה את הלוקר בזמן שהכנסתי את הספרים לתיקי, ״את חושבת שאני לא יודע את זה?״ אמרתי בעצבנות, שם את התיק על גבי והולך לכיוון הכיתה שלי.
הוא קלע סלים, לבד, באולם הכדורסל, אלוהים שלח לי סימן שזה הזמן לדבר איתו ואני, נאמן כמו תמיד, הלכתי אל טובי, בתקווה שאני אצליח לפתח איתו שיחה קטנה.
״היי״ נעמדתי מתחת לסל, הוא ניסה כמה שפחות להסתכל עלי אבל זה היה קשה, התחשב בעובדה שהכדור שלו נחת בדיוק איפה שעמדתי, ״אתה קולע ממש טוב״ זה כל כך קשה לגרום לו לדבר.
הכדור נכנס שוב לסל אבל הפעם אני תפסתי אותו, הוא יישר מבט אלי בפעם הראשונה ואני חייב לציין, זה היה מבט מפחיד, ״אני אחזיר לך, בתמורה, אתה מדבר איתי״ כדררתי לכיוונו, הוא הסתכל עלי כמה שניות ואז עשה צעד מהיר וניסה לקחת לי את הכדור, העברתי אותו מאחורי גבי וטובי הסתכל עלי בהפתעה, ״כן, אני גם יודע להכניס כדור לרשת״ אמרתי בגיחוך, ״דבר״ הוא אמר, נעמד זקוף ומתקרב אלי קצת, ״אני יודע למה אתה כועס עלי, גם אני כועס על עצמי, אבל אני מבטיח לך שאם אני הייתי יוזם את הנשיקה, אתה הייתה הראשון לדעת על זה״ הסברתי, ״זאת לא אשמתו של זאק, אני גרמתי לו לחשוב שלמה שקרה בינינו יש סיכוי להמשיך אבל זה לא היה בכוונה״ התקרבתי אליו כמה צעדים, ״אני-״ חיפשתי את האומץ, ״אני-אממ-אוקי זה מוזר״ גירדתי בעורפי, ״אתה?״ הוא נראה משועשע, ״אני מניח שאני-אממ-אוהב אותך״ הצלחתי להוציא את זה וזה הרגיש מדהים.
הוא חייך, לא את חצי החיוך שלו אלא חיוך של אושר אמיתי, כמובן בלי שיניים כי הוא לא מסוגל כנראה לפתוח את פיו לגודל הזה, אבל החיוך שלו עשה גם אותי שמח.
הוא התקרב אלי עוד קצת, תופס בפני ומצמיד אותי לנשיקה, מיד פתחתי את פי, מרגיש אותו עוד יותר ומחפש עוד משפתיו, ״אני מניח-״ הוא לחש לתוך הנשיקה, ״שאני גם אוהב אותך״ הוא הצמיד את גופנו כך שיכולתי לרגיש את לבו שפעם בקצב כמעט גבוה כמו שלי.
אני מרגיש כל כך טוב, הלוואי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם (אני קיטשי לעזאזל).
ג׳וני אמר את זה!!
(סליחה שהפרק קצר, הפרק הבא אמור להיות ארוך הרבה יותר)
איך היה הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
