״אתה מחסיר הרבה ימי לימודים, הציונים שלך ירדו ואני לא מצליחה ליצור קשר עם ההורים שלך. הכל בסדר?״ המנהלת בכבודה ובעצמה שאלה אותי אם אני בסדר, ״אני בסדר גמור״ מלמלתי, שוקע בכיסא הבד הנוח להפליא, ״אני חושבת שאני צריכה לנקוט בצעדים נוקשים יותר״ היא אמרה, ״נתחיל בריתוק, היום ומחר. אני אצמיד לך תלמיד שיעזור לך עם המקצועות שאתה חלש בהם ואני צריכה שתתן לי את מספר הטלפון של הבית, אמא שלך לא עונה לי״ היא כתבה כמה קשקושים על הדף שלידה ונתנה לי אותו.
״ריתוק? וואו ג׳וני, קרימינל״ דפני אמרה ובהתה בדף ההזמנה לריתוק מהמנהלת, ״פעם הבאה שאני אבוא לבקר אותך זה יהיה בכלא״ היא הוסיפה בנימה צינית וגיחכה לעצמה, ״היא גם מצמידה לי תלמיד שיעזור לי עם החומר״ אמרתי בזלזול.
דפני התחילה לצחוק פתאום.
״מה כל-כך מצחיק?״ שאלתי אחרי שהיא קצת נרגעה, ״טובי הולך להיות המורה שלך״ היא אמרה ושפשפה את עיניה עם ידיה, ״איך את יודעת?״ שאלתי ושילבתי את ידי, ״כי הוא התלמיד הכי חכם בכיתה״ היא אמרה, ״לא נכון, אייזק הוא התלמיד הכי חכ-״ קטעתי את עצמי כשהבנתי שזה לא יכול להיות אייזק כי הוא הילד הכי פחות חברותי והכי דחוי בשכבה, דפני נראתה מאוד נרגשת כשראתה שאני הבנתי.
״אז מה תעשה?״ היא שאלה, ״מה זאת אומרת?״ שאלתי, מנחש למה היא מתכוונת, ״טובי חולה לך על התחת ואתה מכחיש את האהבה שלך אליו״ היא אמרה בדרמטיות, ״הוא לא״ הגנתי על עצמי כמה שאני יכול, למרות שאני יודע בבירור שהיא צודקת במובן מסויים.
מי חשב על הרעיון הזה?
ריתוק.
המקום הכי משעמם ומוזר בעולם.
יושבים פה כל ה״בעייתיים״ או תלמידים מסכנים וחפים מפשע שסתם לא באו לבית ספר כמה ימים.
המורה המשגיח הוא כמובן המורה לספורט, מר לופז.
״תראו מי פה״ הקול הכי שנוא עלי ביקום נשמע מהשורה מאחורי, ״אז באת לריתוק כדי לראות אותי? להתנצל?״ הוא שאל בטמטום מובהק, ״כן דני, אני חיפשתי אחריך כל כך הרבה זמן״ אמרתי בציניות וכמויות של חוצפה, ״אז למה אתה פה?״ הוא שאל ורכן קצת יותר קרוב כדי כנראה לעצבן אותי, ״האמת היא שזה סיפור מצחיק שבמקרה הוא גם לא עניינך״ אמרתי והסתובבתי חזרה לבהות בלוח.
הדלת נפתחה כמה דקות אחרי שהשתקתי את דני, המזכירה נכנסה ולחשה למר לופז כמה לחשושים.
״קרפר״ הוא קרא לי, ״קרטר״ תיקנתי אותו, הוא התעלם ממני והורה לי ללכת אחרי המזכירה.
״ג׳וני, זה טובי סטיורארט, הוא יעזור לך עד שהציונים שלך יחזרו לנורמה״ המנהלת הורידה את משקפיה מעיניה והסתכלה עלי, ״בסדר?״ היא שאלה, נראית קצת מודאגת מהבהייה הקצת מוזרה שלי בטובי, ״כ-כן״ ניסיתי לא להישמע מופתע בכלל. הייתי בטוח שדפני טועה.
השתעלתי, מנסה למשוך את תשומת ליבה של המנהלת אלי לרגע, ״עוד משהו?״ היא שאלה, ״כן. אני חושש שלא נוכל לתקשר״ ניסיתי להישמע רשמי, ״מה זאת אומרת?״ היא שאלה, נראית מאוד מבולבלת, ״טובי לא מדבר הרבה״ אמרתי וטובי גיחך בשקט, ״טובי הוא נער מאוד חברתי, הוא בקבוצת הכדורסל ובקבוצת הלימוד המתמטית של בית הספר. אני די בטוחה שהוא יכול לעזור לך גם במילים פחותות״ היא אמרה וקשקשי על עוד כמה דפים.
יופי, עכשיו אני באמת תקוע איתו.
פרק הבא הרבה טובי.
איך הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
