דפני לא בבית שלה, נפלא.
כל חיי אני מטפח חברות כדי שיום אחד כשאני אצטרך מקום להירגע והיא לא תהיה פה.
נשארו לי אפס אופציות.
אני ממש לא הולך להטריד את קית׳ בבעיות אמא-בן שלי שכבר הרסו את חייו ואני ממש לא מתכוון ללכת לטובי.
לא מגיע לו היחס הזה ממני, אני בא אליו רק כשיש לי בעיה ואז נוספת לי עוד בעיה, אני מתאהב.
דפדתי ברשימת אנשי הקשר שלי ועצרתי על טובי, הוא התקשר אלי.
פתחתי את ההודעות הקוליות שהשאיר לי, ״תענה״ הוא נשמע עצבני, ״ג׳וני תענה״ עוד הודעה קולית, ״ג׳וני, שמעתי משהו מתנפץ״ שיט.
״הלו״ הוא ענה מיד אחרי שהתקשרתי, ״היי״ לחשתי, ״אתה בסדר?״ הוא שאל, ״כן, סתם ריב עם אמא שלי״ ניסיתי לגרום לזה להישמע כאילו זה דבר רגיל. כל יום מתנפץ לנו אגרטל בבית, פשוט היום זה היה רועש יותר מהרגיל. ״אתה בבית שלך?״ הוא שאל בלחישה, ״לא״ עניתי חזרה בלחישה, ״בוא אלי״ הוא רק עושה את זה קשה יותר.
״אני לא יכול״ מלמלתי, ״אתה כן״ הוא קורא מחשבות, ״תבוא״ הוא קבע וניתק.
כשנכנסתי לביתו מיד ניסיתי לשבור את הקרח ולא להתחיל עם השאלות המעצבנות שלי, ״החלפתם תאורה?״ שאלתי ברוב טמטומי, ״לא״ הוא גיחך.
״אתה בטוח שאתה רוצה אותי פה?״ שאלתי אחרי שהבנתי ששום שאלה לא תעזור לי פה, ״בטוח.״ הוא אישר, ״אתה צריך פיג׳מה?״ הוא שאל, ״זה בסדר, אני יכול לישון ככה, אם אתה מעדיף אני יכול גם ללכת לישון א-״ הוא קטע אותי, ״חכה פה״.
הוא נכנס לאיזה חדר ויצא עם חולצה ומכנסיים.
״החולצה ארוכה אז אתה לא חייב מכנסיים״ הוא הסביר, ״למרות שאני מעדיף אותך בלי שניהם״ ליבי קפא, הוא שם לב לזה וחייך, ״אתה חמוד״ הוא הניח על כתפי את שני פרטי הלבוש והלך לחדר של (לפי מה שאני זוכר) אחיו.
״זה בסדר״ נעמדתי במסדרון מול דלת החדר, ״אני מעדיף לישון איתך מאשר פה״ אמרתי והוא הפסיק לסדר את המצעים, מחייך אלי.
הוא התקרב לאט לאט עד שהגיע אלי, הוא תפס במותני וקירב אותי אליו, שמתי את ידי על לחייו והוא הרים יד אחת שלו ושם אותה על ידי, ״אני רוצה לנשק אותך״ לחשתי, ״אתה מוזמן״ הוא גיחך, ״אבל יש בעיה״ חייכתי אליו והוא נראה מבולבל, ״ומה היא?״ הוא הטה את פניו לצד אחד, ״אני מפחד שאני לא אצליח להפסיק״ אמרתי בשארית הקיטשית שנשארה לי.
הוא נראה כל כך מאושר, העיניים שלו האירו כמו ביום שסיפרתי לו שאני אוהב אותו.
שפתיו היו ממש קרובות לשלי אבל הוא לא יצר את המגע, ״יש לנו בדיוק את אותה בעיה״ הוא לחש, בהה בשפתי, חיכה כמה שניות ואז ריסק את שפתיו על שלי.
נכנסתי לחדר בצעדים קטנים, הוא נשען קצת עלי אבל דאג שלא אפול, הצמדתי אותו לקיר והרגשתי אותו מחייך אל תוך הנשיקה, הוא עצר לרגע והסתכל עלי, מבטו ירד אל צווארי לפני שהוא החל לנשק אותו בעדינות, יורד אל עצמות הבריח שלי ועוצר שם.
״אל תעשה את זה ברור מידי״ ביקשתי, תוך כדי שאני נאנח וגונח מהתחושה הזאת. הוא מצץ בעדינות את המקום והשאיר שם סימן אדמדם.
את הנשיקות הוא המשיך, עלה לאט חזרה לשפתי, משאיר אחריו תחושות מעקצצות אחרי כל נשיקה.
הוא הכניס את ידיו לחולצתי, מלטף ומוריד אותה מגופי בלי ששמתי לב אפילו. ״אתה לא יודע כמה זמן רציתי לגעת בך ככה״ הוא לחש, אחת מידיו ירדה באיטיות אל מכנסיי, נעה בעדינות על מותני.
רגע לפני שידו פתחה את הכפתור במכנסי תחושה של לחץ ופחד עברה בכל גופי, אם אני נותן לו לגעת בי ככה אני רק מעמיק את הקשר, מקשה עליו להיגמר בקלות.
הפסקתי לנשק אותו והזזתי אותו קצת, ניסיתי להסתיר את הפחד שלי אבל אני די בטוח שהוא עדיין שם לב.
״אני פשוט-״ אין לי את המילים להסביר לו, ״זה בסדר״ הוא הזיז את ידיו באיטיות מפני, ״תתלבש״ הוא אמר והלך לחדרו.
שיט.
תודה שחיכיתם, אני מאוד מעריכה את הסבלנות שלכם.
אז מה אתם חושבים על הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
