Small talk boyxboy

פרק 30

״נו באמת ג׳וני, חזרנו לענייני זאק?״ דפני נאנחה, ״הפנמנו את קטע ההסתייגות שלך מבנים, עכשיו, אפשר כבר שתלך לטובי ותעשו ילדים יפים יחד״ היא אמרה בחיוך, ״את מודעת לעובדה שזה לא הגיוני בכלל״ זרקתי עליה חתיכת נייר, ״אתה יודע למה אני מתכוונת״ היא זרקה עלי חזרה את חתיכת הנייר, ״אני לא רוצה שנסיים כמו שסיימתי עם זאק. אני פשוט אפגע בו״ מלמלתי, היא נאנחה שוב, ״אני מתחילה לחשוב שמי שצריך פסיכולוג זה לא אני״ היא אמרה ואז הזדקפה במהירות, ״אני גאונה!״ היא אמרה ותפסה בידי, ״לא״ אמרתי ושחררתי את ידי מידה, הבנתי למה היא מתכוונת הפעם, ״כן.״ היא תפסה בידי שוב ומשכה אותי לכיוון תחנת האוטובוס.

״דפני, אנחנו יושבים פה כבר חצי שעה. הוא לא יתפנה בשבילי״ אמרתי ונעמדתי, ״שב״ היא ציוותה, משכה בידי ומושיבה אותי בחזרה, ״הינה, הדלת נפתחת״ היא אמרה ולחצה את ידי חזק.

הפסיכולוג של דפני נראה כמו סטריאוטיפ של פסיכולוג טיפוסי, היו לו משקפיים, סוודר משובץ ומתחתיו חולצה לבנה מכופתרת, היו לו מכנסיים בצבע שמנת ושיער מסודר מאוד. למרות המראה המוזר, הוא נראה טוב, אני רואה מה דפני מוצאת בו.

״היי סקוט,״ דפני הלכה לחבק את, כנראה, סקוט, ״היי דפני״ הוא חייך אליה, חיוך חם שנראה שהרגיע את דפני, ״זה חבר טוב שלי, קוראים לו ג׳ונתן,״ דפני משכה בידי, מקרבת אותי אליהם, ״ג׳וני״ תיקנתי אותה, מתרחק קצת.

דפני תקעה בי מבט עצבני ומיד שינתה אותו לחיוך כשחזרה להסתכל על סקוט, ״אני צריכה שתדבר קצת עם ג׳וני״ היא אמרה והתקרבה אליו, לחשה לו משהו באוזן והתרחקה, סקוט הנהן בהבנה ולחש לה משהו בחזרה, ״תלך אחריו, אני מחכה לך פה״ היא אמרה לי והתיישבה על אחד הכיסאות, ״אני הולך לרצוח אותך אחרי זה״ לחשתי לה והיא צחקקה, ״לך כבר״ היא דחפה אותי.

סקוט התיישב על הספה שלו והוציא פנקס קטן ועיפרון, ״אתה יכול לא לרשום את מה שאני אומר?״ ביקשתי, מנסה למצוא תנוחה נוחה על הספה המוזרה שאני יושב עליה, ״אתה מעדיף שאני לא ארשום? למה?״ הוא כבר התחיל לסחוט ממני מידע, ״כי אני מעדיף שלא״ התחכמתי, ״דפני סיפרה לי שהיית במערכת יחסים אבל סיימת אותה בגלל שלא רצית לפגוע בו״ הוא אמר והרים את גבותיו, ״ועכשיו אתה במערכת יחסים חדשה שרק התחילה ואתה רוצה לסיים גם אותה,״ איך הוא יודע את כל זה?

״למה אתה כל כך מפחד?״ הוא שאל והסתכל עלי, עדיין מרים גבות, ״אני לא מפחד״ מלמלתי, ״אני פשוט לא יודע אם אני בכלל-״ הפסקתי לדבר, הבנתי שאם אני אמשיך אני אספר לו, אני אודה בדברים שאני אפילו לא מדבר עליהם עם עצמי.

״אתה יכול לדבר פה חופשי, אני לא כותב כלום ואף אחד לא מצוטט לנו, למיטב ידעתי״ הוא חייך את אותו החיוך החם שחייך אל דפני, ״דפני הכריחה אותי לבוא לפה, אני לא רוצה לדבר על מי שיצאתי איתו או על מי שאני הולך לסיים איתו״ שילבתי את ידי, ״אתה אוהב אותו?״ הוא שאל, ״ל-לא, למה נראה לך?״ מאיפה הוא הביא את השאלה הזאת?

״למה נפרדת מהבחור הראשון?״ הוא שאל והעביר את ידו על שיערו, משהו ממש לא נחוץ כי השיער שלו מסודר מספיק גם בלי עזרה מהיד שלו, ״כי אני לא אוהב בנים״ הסברתי, מיד מתחרט על זה כי אני ממש לא מאמין לזה, ״אתה בטוח?״ הוא שם לב להיסוס שלי, ״לא״ לחשתי, ״אז למה נפרדת ממנו?״ הוא שאל שוב, ״כי אני לא רוצה לפגוע בו״ הודיתי, ״למה אתה חושב שתפגע בו?״ הוא שאל וסידר את משקפיו, ״כי אני לא רוצה לאהוב בנים״ מלמלתי, נע בחוסר נוחות בכיסא, ״למה?״ הוא התחיל לחזור על עצמו, ״זאת העבודה שלך? לשאול שאלות?״ שאלתי בעצבנות, ״העבודה שלי היא לעזור לך, שאלות הן חלק מהעבודה שלי״ הוא הסביר בחיוך, ״אתה רוצה לשאול שאלות?״ הוא שאל, עושה בדיוק את מה שאמר שלא יעשה, ״כן״ סידרתי את הישיבה שלי בכיסא שוב, ״למה אני אוהב בנים?״ שאלתי וסקוט גיחך, ״כי זאת ההעדפה שלך״ הוא אמר, ״אבל אני מעדיף להיות נורמאלי״ אמרתי באנחה, ״למה אתה חושב שלאהוב בנים זה לא נורמאלי?״ חזרנו לשאלות שלו, ״כי האדם האחרון שהכרתי שאהב בנים עזב את העיר ולא חזר אף פעם״ אמרתי ורגלי התחילה לרעוד, ״אני חושב שזה נורמאלי לגמרי ואתה צריך להיות גאה בעצמך שאתה לא מתבייש להודות בזה״ הוא חייך, שוב.

״אני רוצה לאהוב את הבחור שאני רוצה לסיים איתו אבל אני מפחד״ אני מפחד.

״אתה מפחד?״ הוא שאל וסידר שוב את משקפיו, ״ממה?״ הוא קירב קצת את כסאו אלי, ״אני מפחד שאנשים ידעו, בעיקר אמא שלי״ אני לא מאמין שאמרתי את זה, ״אמא שלך?״ הוא נראה מסוקרן, ״אני לא רוצה לדבר עליה״ שילבתי את ידי שוב, ״אולי רק תספר לי למה אתה מפחד שאמא שלך תדע״ הוא הציע, ״כי אז תהיה לה עוד סיבה לשנוא אותי״ המילים פשוט יוצאות לי מהפה ואני לא מצליח לשלוט בהן, ״למה שלא תשמור את זה בסוד ממנה, אני חושב שהצלחת לעשות את זה טוב עד עכשיו״ הוא אמר בחיוך מנחם, ״יום אחד אני אצטרך לספר לה, אני מעדיף פשוט להדחיק את החיבה שלי אל הבחור הזה״ תמונתו של טובי הופיעה במוחי, ״אני חושב שאתה צריך לקבל את הרגשות שלך כלפי הבחור ולהבין שזה בסדר לאהוב אותו, הוא נשמע כמו בחור שאכפת לו ממך״ סקוט חייך אלי לכמה שניות ואז הסתכל על השעון שהיה לידו, ״הזמן שלנו נגמר אבל אני מקווה שניצלנו אותו טוב, בהצלחה ג׳וני״ הוא אמר וחייך אלי שוב.

לטובי אכפת ממני, אכפת לו ממני מספיק עד כדי כך שהוא חיכה כל הזמן הזה, הוא חיכה עד שאפרד מזאק ואבין שכל הזמן הזה הכחשתי את הרגשות שלי כלפיו.

״איך הצלחת לספר לו את כל סיפור חיי בכמה מפגשים?״ דחפתי קצת את דפני והיא צחקה, ״הוא שאל על החברים שלי ואני סיפרתי לו, זה גלש לחיי האהבה שלך״ היא דחפה אותי חזרה, ״לפחות תספר לי איך הלך״ היא ביקשה, לפני שהספקתי לענות לה הטלפון שלי התחיל לצלצל.

״אני אדבר איתך מאוחר יותר, בי דפני״ נופפתי לה, יצאתי מין דלתות הכניסה המפורטות לקליניקה ובדקתי מי התקשר.

זה היה טובי.

שנה טובה לכולם!!
פרק ארוך ומשעמם (אבל חשוב) לכבוד השנה החדשה.
אני ממליצה ללכת לבדוק את הספר של 44A511 , קוראים לו unicorn והוא באמת שווה קריאה❤️
מה התכניות שלכם לשנה החדשה?