אחרי הנעלם השלישי כבר איבדתי עניין בלנסות לגרום לטובי לוותר לי, ״נו״ הוא האיץ בי, הוא נראה יותר חסר סבלנות ממני, ״אני לא יודע״ מלמלתי, הוא הסתכל עלי כמה שניות במבט מעוצבן ואז לקח ממני את המחברת והעיפרון.
הוא כתב את המשוואה מחדש ופתר אותה תוך כמה שניות, ״הבנת?״ הוא שאל, ״תלוי איזה חלק במשוואה״ נאנחתי, ״החלק שכתבת את השאלה או איך פתרת את התשובה״ הוספתי והוא נאנח כמוני, כנראה מוותר לגמרי על התרגיל שעליו עבדנו במשך שעה וחצי.
אחרי כמה דקות של שתיקה, נעמדתי והלכתי לשבת על כיסא אחר, טובי עקב אחרי כל תנועה שלי עם עיניו, ״האמת היא, אני חייב לך תודה״ אמרתי אחרי שתיקה ארוכה, ״על מה?״ הוא שאל והרים גבה בצורה מצחיקה, ״לא רק על השיעור הזה. שכחתי להגיד לך תודה על הלילה ההוא״ מלמלתי, ״בבקשה״ הוא חייך.
אני אוהב את החיוך שלו.
הוא שם לב שאני בוהה בו.
הוא מחייך שוב.
שיט.
״מה אתה מחייך?״ שאלתי ויכולתי להרגיש את לחיי מאדימות, ״אתה יפיפה״ הוא לחש.
ליבי פעם במהירות בלתי אפשרית, אסור לו לחלק לי מחמאות ככה.
הוא קם מכסאו והתקדם אלי, הוא התיישב לידי ופניו היו ממש מול פני, ״וואו, מה השעה! א-״ ניסיתי להתחמק אבל הוא שם את ידו על לחיי ושיתק אותי.
הוא התקרב אלי עם פניו ואני התקרבתי קצת, כבר הייתי בטוח שהצעד הבא הוא השפתיים שלנו והפגישה ביניהן אבל הטלפון האידיוטי שלי צלצל.
״הלו״ לחשתי אל תוך הטלפון, עדיין בהלם ממה שכמעט קרה פה, ״ג׳וני, בוא אלי מהר!״ דפני צעקה לתוך הטלפון, חזרה לנסות להחריש אותי, ״למה?״ שאלתי, עדיין לוחש, ״אין לי זמן להסביר לך, קח את התיק שלך עכשיו יחד עם התחת שלך ותביא את עצמך לפה עכשיו!״ היא אמרה וניתקה.
טובי עדיין הסתכל עלי.
״אני חייב ללכת״ מלמלתי ואספתי את המחברות שלי מהשולחן, ״אוקיי״ הוא נעמד והלך אל השולחן, ״נקבע לשבוע הבא?״ שאלתי, ״אוקיי״ הוא מלמל. הלקסיקון שלו ממש רחב היום, ״אוקיי, ביי״ שמתי את תיקי על גבי והלכתי לכיוון הדלת, נעצרתי לרגע, ״תודה״ חייכתי אליו, הוא חייך בחזרה.
נעצרתי מול דלת המזכירות, ישב שם אחד הילדים מהמשלחת שבאה עם זאק, אני חושב שהוא היה אית׳ן.
״היי, אית׳ן נכון?״ התיישבתי לידו, קצת מופתע מהפגנת הנימוסים שלי, ״כן״ הוא חייך, ״אתה יודע מה שלום זאק?״ שאלתי, חיוכו ירד, ״זאק מתכנן לחזור חזרה לאוסטרליה, הוא עכשיו מדבר עם המנהלת על החזרה״ הוא אמר, ״למה אתה יושב פה?״ שאלתי, מנסה להראות שלא אכפת לי רק מזאק, ״החזרה של זאק לאוסטרליה משפיעה על כל המשלחת. אם הוא חוזר, חסר ילד אצלנו ואצלם יש אחד יותר מידי, המשפחה המארחת תעשה בעיות וכולנו נצטרך לחזור״ הוא הסביר, ״אתה מכיר אותו, לא?״ הוא שאל, עכשיו תקפו אותי רגשי האשמה.
״כן״ מלמלתי, ״אתה חושב שתצליח לשכנע אותו להישאר?״ הוא שאל ובעיניו ראיתי את האכזבה, ״אני אנסה״ מלמלתי והוא חייך, ״תודה״ הוא לחץ את ידי.
עכשיו, איך אני משכנע אותו להישאר?
דבר ראשון, אני חייבת התנצלות ענקית.
הלחץ בלימודים והתשעים פעמים שכתבתי את הפארק הזה לא עזרו לי להעלות את הפרק בזמן.
איך הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
