הוא לחץ על כפתור המעלית, אני כבר הייתי שם. כמה דקות אחרי שהוא נכנס הוא הצמיד אותי לקיר ורכן לעבר פני, זאק לחש לי משהו וחייך, שנייה לפני ששפתיו נגעו בשפתי נשמעו צחקוקים. דני עמד שם יחד עם חבריו והצביע עלינו, זאק התרחק ממני בגועל ורץ, השאיר אותי לבד.
״הוא לא קם״ קית׳ מלמל לעצמו, פתחתי את עיני. חלמתי את זה, זה הכל.
״בוקר טוב ג׳וני״ קית׳ חייך ולחץ על מתג האור, ״אתה חייב להזהיר אותי לפני שאתה מדליק את האור״ אמרתי בכעס וכיסיתי את עיני, ״אמא הלכה לעבודה, אתה יכול לקלל״ הוא אמר בגיחוך, ״פשוט תצא מפה״ נאנחתי ועברתי משכיבה לישיבה, ״היום יום שבת ג׳וני, אתה יכול לחזור לישון״ הוא אמר, ״הערת אותי בשעה-״ הסתכלתי על השעה, ״פאקינג 7:30 בבוקר ביום שבת בשביל זה?״ שאלתי בכעס וזרקתי עליו את הכרית שלי, ״הערתי אותך כי אני צריך את העזרה שלך״ הוא אמר ומשך בידי אל הסלון.
״אני עובד בגלריה למטה, זאת שאתה אוהב ללכת אליה כל הזמן וקיבלתי משימה לתלות את הציורים החדשים בתערוכה.״ הוא אמר ואני גיחכתי, ״מה הבעיה?״ שאלתי והוא נאנח, האנחה הקבועה שלו שאומרת-״ג׳וני אתה כל כך מטומטם״, ״נקעתי את האצבע אתמול בערב, אם כבר שכחת. אני צריך שאתה תסדר את התמונות במקומי ובתמורה אני אתן לך את המשכורת שלי״ הוא אמר, ״בבקשה״ הוא התחנן, ״לא״.
מפה לשם, אני מרים ציורים ששוקלים כמו המיטה שלי ותולה אותם באקראיות מוחלטת, דלת הגלריה נפתחה, ״הגלריה סגור-״ לא סיימתי את המשפט לפני שראיתי את.. ניחוש אחד.
טובי.
הוא הלך אל אחד מהקירות עליהם הייתה תלויה תמונה והצביע על ריבוע קטן עם כיתוב מתחתיה. שיט. הייתי אמור לתלות אותן לפי מה שכתוב.
״תודה, עכשיו תלך״ אמרתי והתחלתי להוריד ציורים מהקירות, אחרי כמה ציורים (ששניים מהם נפלו לי על אותה הרגל) הסתכלתי על האיזור שבו היה טובי, הוא לא עזב. ״משעשע אותך? זה מצחיק לראות אותי נכשל בפעולות קלות כל כך?״ שאלתי והוא צחקק, היה לו צחוק ממש יפה. יפה? כלומר, נחמד.
״אולי במקום לעמוד שם כמו מדף תבוא לעזור לי?״ שאלתי והוא צחקק שוב. הצחוק שלו. הוא הלך אל קיר אחד והוריד ציור, ועוד ציור ועוד ציור. איך? איך הוא הצליח להרים ארבעה ציורים?
״אז זה מה שמלמדים אתכם בכדורסל? להיות סבלים?״ שאלתי והוא גיחך. ״לא״ הוא אמר והוריד עוד כמה ציורים, ״אז מה מלמדים אתכם שם?״ שאלתי, מתגרה בו. הוא חייך, ״מה אתה בכלל עושה פה?״ שאלתי, ״חיפשתי אותך״ הוא אמר וחיוכו לא ירד מפניו, פני לעומת זאת נצבעו אדום. ״א-עוד כמה תמונות יש לנו לתלות?״ גמגמתי בניסיון כושל להחליף נושא.
הוא הניח את התמונות שהוריד מהקיר והתקרב אלי, מצמיד אותי לקיר, ״אתה רעב? אני מאוד רעב, לא אכלתי כב-״ ניסיתי לשנות שונא שוב אבל הוא השתיק אותי, הוא התקרב אל פני, אם לא הייתי כל-כך המום הייתי מזיז אותו. הוא התקרב לאוזני ונשימותיו דגדגו אותי, ״אתה מצחיק״ הוא לחש והתרחק, הוא בהה בי כמה שניות ואז התרחק ממני, נותן לי מקום לברוח. ״ביי״ הוא אמר ויצא מהגלריה בכזאת פשטות, כאילו הוא לא כמעט נישק אותי לפני שנייה.
אז אחרי שנים שלא העליתי פרק, הינה הוא.
מסתבר שלימודים השנה קשה יותר משחשבתי ושיש בוחן כל יום..
איך היה הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
