אני עדיין חושב על דפני.
כל הזמן הזה, היא הייתה תחת המון לחץ. הייתי צריך להתייחס יותר לדברים שאמרה במקום לחשוב רק על עצמי ועל החיי ״אהבה״ האידיוטיים ולא מוצלחים שלי.
אני רק רוצה לישון אבל אני לא יכול כי מישהו דופק על הדלת ואמא בחיים לא תפסיק את מה שעושה כדי לפתוח דלת.
״היי״ טובי עמד בדלת, כמה שניות ארוכות של שתיקה וגירוד בעורף שלו הסגירו שהוא כבר יודע על דפני, ״אז אתה יודע עליה?״ שאלתי, הוא הנהן, ״בשביל זה באת?״ אני יודע שאני מגעיל אליו, אבל אין לי סבלנות כרגע לנימוסים, ״לא״ הוא אמר וזקף את גבו, ״אז מה אתה עושה פה?״ שאלתי בקוצר רוח, ״תתן לה את זה״ הוא מלמל ונתן לי זר קטן של פרחים, הוא חייך אלי לשנייה ואז נעלם.
אני מופתע, גם בגלל שהוא יודע איפה אני גר וגם בגלל שהוא נתן לדפני פרחים.
הו אפילו לא מכיר אותה, מה לו ולה?
והכי גרוע, עכשיו מישהו צריך לתת לדפני את הפרחים שלה.
״זה מטובי״ אמרתי אחרי כמה דקות שהיא הריחה את הפרחים בהתרגשות, ״ידעתי שהוא יעשה את זה בסוף״ היא מלמלה ואני לא בטוח אם זה היה מכוון לי או לעצמה, ״מה זאת אומרת?״ שאלתי, ״סתם, ידעתי שטובי ישמע על מה שקרה ויביא לי את הפרחים האהובים עלי״ היא אמרה בחיוך רחב, ״איך הולך? פגשת פסיכולוג?״ שאלתי, מנסה להעביר נושא, ״כן, הוא נחמד.״ היא הרימה את כתפיה, ״אבל ממש משעמם פה, אין שום דבר בטלוויזיה״ היא צחקקה.
לפחות אני יכול להיות בטוח שחזר לדפני מצב הרוח.
״אז השלמת עם זאק?״ היא שאלה וסידרה את המצעים שעליה שכבה, ״כן, אבל אני חושב שהוא עדיין לא סלח לי לגמרי״ מלמלתי, ״אז אתם לא חוזרים?״ היא שאלה ונראתה מרוצה מאוד כשאמרתי לה שאנחנו לא חוזרים.
״את וטובי תכננתם משהו, נכון?״ שאלתי והיא חייכה, ״אולי אם תפסיק להתעלם ממנו אתה תראה כמה הוא מחבב אותך״ היא צחקקה, ״אני לא צריך״ נאנחתי, ״לפני שהתקשרת והזמנת אותי לבית שלך בדחיפות כמעט התנשקנו״ אמרתי וראיתי מזווית העין שלי את דפני מתפוצצת מהתרגשות, ״למה התקשרתי?״ היא שאלה ונשענה קדימה, מנסה לקחת את כוס המים שמונחת על השידה, ״אם לא היית מתקשרת יש סיכוי שהיית מתה״ אמרתי ונתתי לה את כוס המים שניסתה להגיע אליה, היא לקחה לגימה ואז נאנחה, ״אני באמת מצטערת ג׳וני, הייתי צריכה להתעלם מהאידיוט הזה ועכשיו תראה אותי, עוד חודש כריסמס ואני תקועה במיטה על גלגלים מחוברת למחט״ היא אמרה ושמה את הכוס לידה, נאנחתי כמוה, מקווה שעד כריסמס החיים שלי יחזרו להיות נורמאליים וכמה שפחות טובי, זאק והתעלפויות של דפני.
נעמדתי מול המעלית, לוחץ על הכפתור בפעם התשעים בערך כי המעלית החליטה להתעכב, ״היי״ טובי נעמד לידי, מחייך אלי, ״היי״ חייכתי אליו בחזרה, ״דפני מאוד אהבה את הפרחים״ הוספתי והוא גיחך, ״אני יודע״ הוא אמר ולחץ גם הוא על כפתור המעלית, ״מתי השיעור הבא שלנו?״ שאלתי וראיתי שהמעלית סוף-סוף החלה לזוז, ״אפשר עכשיו״ הוא אמר.
כשהמעלית הגיעה (סוף סוף) היא נתנה לי כמה דקות לחשוב על תשובה.
״אין בעיה״ הנהתי באדישות, מנסה להסתיר את החששות שתקפו אותי, ״אני אביא את הדברים מהבית שלי ואעלה אליך״ הצעתי, הוא הנהן בהסכמה.
תודה רבה על כל התגובות בפרק הקודם❤️
איך הפרק?
VOCÊ ESTÁ LENDO
Small talk boyxboy
Ficção Adolescenteג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
