Small talk boyxboy

פרק 4

הגב כאב לי, גם החזה, קשה לי לנשום. כואבות לי הפנים והרגליים. כואב לי בצד ובבטן, בעיקר בבטן. כואב לי הכל.

טובי דאג שלא אוכל לקום, משם, לשאר הבנים היה פחות קשה.

אחרי שהלכו ואני נשארתי לשכב על הרצפה, בקושי רואה משהו, הבנתי שזאת הייתה טעות שלי, אני סיפרתי לטובי איפה להרביץ לי. זה מצחיק שהוא באמת הקשיב לי.

אחרי שאחת העיניים חזרה לעצמה והצלחתי לראות במטושטש, הלכתי הביתה.

לא הצלחתי לראות את השומר, בכלל. אפילו לא את הבעת הפנים שלו. עליתי במעלית, לבד. בלי שום טובי שתקן. כשנכנסתי הביתה, שמתי לב לשקט. אמא בעבודה וקית׳ לומד, אני אפילו לא יודע אם הוא סיפר לאמא שהוא התקבל לקולג׳ הזה. בזמן המקלחת חזרה לי הראיה בעין ימין, או שמאל. אני לא בטוח. ההשתקפות שלי נראתה גרועה יותר מהיום הזה, העין שלי הייתה נפוחה והלחי שלי הייתה סגולה, היו לי כמה סימנים כחולים במקומות רנדומליים אבל אני נשבע שהפנים שלי יכולות להתחיל מלחמת עולם, כזה אסון עוד לא נראה.

טובי הזה, שותק ומידי פעם זורק מילה. השיחות שלנו הן בדרך-כלל התלונות שלי ושאלות שלא יקבלו תשובה. הוא הרביץ לי חזק יותר משדמיינתי, הייתי בטוח שהוא לא יעשה את זה, הייתי בטוח שאנחנו..חברים? או ידידים? זה ממילא לא חשוב כי טעיתי, כמו תמיד.

הלכתי לישון ולא התעוררתי, לא רציתי, גם כשקית׳ קרא לי לאכול או כשאמא אמרה לקית׳ שיעזוב אותי כי אני לא צריך אוכל כי השמנתי.

דפני התקשרה. 18 פעמים אבל לא עניתי.

היא כתבה לי 31 הודעות וגם מהן התעלמתי.

כשיצאתי לבית הספר דפני לא חיכתה לי בכניסה לבניין, כנראה נעלבה. בכניסה לבית הספר, היו כמה מבטים והתלחששויות על הפנים שלי, גם טובי ראה אותי, גם דפני ראתה אותי אבל היא מיד הגיבה ורצה אלי. ״אתה בסדר ג׳וני?״ היא שאלה ותפסה בידי, ״כן״ אמרתי והלכתי לתוך הכיתות, ״מה קרה?״ היא שאלה ועצרה אותי, ״שום דבר״ אמרתי והמשכתי ללכת, היא עצרה אותי שוב וסובבה את פני אליה, ״זה דני?״ היא שאלה והעבירה את אגודלה על הלחי שלי, ״לא״ אמרתי והזזתי את ידיה, ״ליאו? סטיב?״ היא שאלה, ״טובי״ לחשתי והיא נראתה המומה, ״הוא חתיכת בן-״ היא התחילה להגיד אבל עצרה כשדני עבר לידינו יחד עם כל חבריו, ״טובי״ היא דחפה את טובי וכל הבנים הסתובבו, ״אתה חתיכת אידיוט״ היא צעקה ונתנה לו מכות שנראו כאילו לא הפריעו לו בכלל, ״למה אתה עושה את זה?״ היא שאלה ודחפה אותו שוב, דני תפס אותה והרחיק אותה ממנו, ״תירגעי״ דני אמר לה והיא דחפה גם אותו.

מפה העניינים רק הפכו מעניינים יותר.

״למה? אתה תרביץ גם לי עד שהפנים שלי יהפכו לדייסה?״ היא שאלה, ״אני לא מרביץ לבנות״ הוא אמר וגיחך, ״נפלא״ היא צעקה ודחפה אותו כל כך חזק שהוא נפל, כל הבנים היו יותר מידי המומים בשביל לעשות משהו, ״מה את עושה?״ הוא שאל, ״פחות ממה שאני צריכה״ היא צעקה וכיוונה את אגרופה, תפסתי את ידה ועצרתי אותה, כולם נראו המומים חוץ ממנה, ״בואי נלך״ לחשתי לה והיא הנהנה, ״כדאי״ היא אמרה ומשכה בידי לכיוון הכיתה.