פרק 13

2.8K 275 58
                                    

״טעים לך?״ זאק שאל והכניס עוד חתיכת צ׳יפס לפיו, ״מאוד״ מלמלתי, ״מאוד?״ הוא שאל בגיחוך, ״מה הבעיה?״ שאלתי, ״סתם, המאוד שלך נשמע מדוכא״ הוא אמר ושם את ידו על סנטרי, גורם לי להסתכל עליו, ״אני סתם קצת עצבני״ אמרתי והזזתי את מבטי, ״למה יש לך עוד פצע על הפנים?״ הוא שאל וליטף את אחת מהחבורות על פני, ״אני לא יודע״ מלמלתי, ״אם זה דני אתה רק צריך להגיד ואני אדאג לזה״ הוא אמר בחיוך מנחם, ״אני לא צריך שמירה. אני אולי נראה כמו נמושה אבל אני יודע לדאוג לעצמי״ אמרתי בכעס, ״לא מגיע לך כל המכות האלו, לא מגיע לך בכלל״ הוא אמר ובעיניו השתקפה דאגה, ״מגיע לי, תאמין לי שמגיע לי יותר משנראה לך״ מלמלתי, נזכר בימים נוראיים, ״מה זאת אומרת?״ הוא שאל, ״לא משנה״ אמרתי ונעמדתי, חושב מה אפשר לעשות כדי להשכיח ממנו את השיחה הזאת.

״אני רוצה לקחת אותך למקום יפה״ אמרתי ולקחתי את ידו, מושך אותו אל המקום שאמרתי שאקח אותו אליו למרות שאני לא בטוח מה המקום הזה עדיין.

לקחתי אותו למקום הכי טוב עליו יכולתי לחשוב, הגלריה. הוא הסתכל על הציורים בעניין ומידי פעם מלמל וואו או חייך אלי, הוא נראה כמו ילד קטן, זה היה חמוד. ״אתה יודע מה יותר יפה מיצירות האמנות האלו?״ הוא שאל בחיוך, ״מה?״ שאלתי למרות שאני כבר מנחש את התשובה, ״אתה״ הוא לחש. הסמקתי, למרות שידעתי שיגיד את זה.

הלכנו לחלק נידח בתערוכה, מקום שבו אפילו גרגר אבק לא עובר בגלל שאין שם כלום חוץ מקיר שמפריד בין התערוכה לחלק הזה.

הוא הצמיד אותי לקיר ונישק אותי, אחת מידיו נשענת על הקיר והשנייה אוחזת במרפקי. הוא משחרר את ידו ממני ומעביר אותה אל מותני, הוא מכניס אותה מתחת לחולצתי ומעביר אותה על קו המכנסיים שלי, ״ז-זאק״ אני מגמגם, משחרר לרגע את שפתיו משלי, ״אל תדאג״ הוא לחש לי ונישק אותי עוד הפעם.

״ברצינות?״ דפני שאלה אבל הפעם לא צרחה, ״דבר ראשון דפני, אני גאה בך, האוזן שלי שומעת לשם שינוי, דבר שני, כן. אני רציני״ אמרתי והיא נאנחה, ״לפעמים אני מאחלת שכל הבנים היו מתנהגים כמו זאק, הוא מתנהג אליך בכזה כבוד ואוהב אותך כל כך״ היא אמרה בחיוך ונתנה לי מכה קטנה בצד, ״הוא אוהב אותך״ היא קרצה לי, ״דפני, מתישהו ימאס לו ממני, אני משעמם יותר משקית.״ אמרתי והיא צחקה, ״אבל אתה השקית הכי מציקה שזאק אי פעם יפגוש״ היא אמרה בגאווה.

דני נעמד מאחוריה, לבד, בלי אוסף הטמבלים שלו מאחוריו. ״דלפי, אפשר לדבר איתך?״ הוא שאל, שחררתי משהו שנשמע כאילו אני נחנק אבל זאת הייתה מין נחרת צחוק, ״קוראים לי דפני אידיוט. דבר.״ דפני אמרה בכעס ושילבה. את ידיה, ״אני מצטער, גם על מה שעשיתי לג׳וני וגם בשם סטיב״ הוא אמר ודפני גיחכה, ״אז הזבל הקטן אפילו לא בא להתנצל לבד״ היא אמרה בזלזול, ״הוא שלח במקומו את ראש הכנופיה״ אמרתי בציניות ודני נעץ בי מבט רצחני, פיזית. כאילו הוא שורף אותי לאט ובייסורים במבטו.

״אני סולחת לך, על מה שעשית לג׳וני אבל אני לא מעוניינת לשמוע על סטיב״ היא אמרה ועיניה האדימו, היא מתאפקת לא לבכות, ״אז אנחנו בסדר ג׳וני?״ הוא שאל. יש לי דה-ז׳ה-וו. ״אנחנו בסדר גמור״ חייכתי חיוך מזוייף.

פרק הבא הרבה דברים יתחילו להיראות יותר ברורים.
אתם מאמינים לדני?

Small talk boyxboy Where stories live. Discover now