״אמרתי לו״ אמרתי כשהתיישבתי ליד דפני שנראתה עצבנית מהרגיל, ״באמת?״ פתאום היא כבר לא נראתה כל כך עצבנית, ״אז נפרדתם?״ היא שאלה בסקרנות, ״תנחשי״ מלמלתי, היא שתקה והסתכלה עלי כמה שניות, ״לא, דפני. ממש לא״ אמרתי בכניעה, ״אז זה טוב, לא?״ היא שאלה וגבותיה עשו צורה מצחיקה, ״אני לא יודע, אני מרגיש טוב שהוא לא שונא אותי אבל משהו עדיין מרגיש לי לא נכון״ מלמלתי, ״אולי זה בגלל טובי״ היא אמרה, ״למה שזה יהיה בגללו?״ שאלתי, ״כי אתם כמעט הייתם ביחד, אתה זוכר?״ היא שאלה. איך אפשר לשכוח?
״אז מה? זה לא כאילו היה בינינו משהו רציני״ אמרתי בגיחוך, ״בכל זאת, אתה דיברת עליו בהרבה יותר התלהבות״ היא אמרה, ״אבל אם יש לי עדיין רגשות כלפיו, אני אפגע בזאק, בדיוק כמו שלא רציתי״ הקונפליקט הפנימי שלי התחיל, ״תחשוב קצת על זה, יש לי שיעור, נדבר מאוחר יותר״ דפני אמרה וקרצה לי, משאירה אותי לבד עם המחשבות שלי על בחירות טיפשיות שאם הייתי סטרייט אפילו לא הייתי צריך להטריד אותי בהן, למזלי, דני עזר לי להפסיק לחשוב כשהעיף אותי מהכיסא עליו ישבתי.
״בוקר טוב גם לך״ אמרתי ונעמדתי במהירות, ״שלום ג׳וני״ הוא אמר ודחף את ידו לפני, ישר ללחי, ״אתה יכול להזהיר לפני?״ שאלתי ושפשפתי את המקום בו פגע בי, ״נזכרתי במשהו״ הוא אמר ותפס בצווארון חולצתי, ״אנחנו בסדר גמור, הא?״ הוא שאל ודחף אותי על הקיר, ״חשבתי ששכחת לגמרי מהיום הזה? חשבתי שהייתי ברור כשביקשתי ממך לשכוח את כל מה שקרה באותו היום?״ הוא שאל ואז הבנתי, ״אתה מדבר על הנשיקה?״ שאלתי והבעת פניו השתנת, כעס נשקף בעיניו, ״כן״ הוא אמר והתקרב אלי בצעדים קטנים, ״אתה יודע, זה דווקא הרגיש טוב שאמרתי לך את אותן המילים. שיקרתי את אותו השקר״ אמרתי ונעמדתי.
הוא לא הגיב, ידו הייתה מכווצת כל-כך חזק שיכולתי לראות את הוורידים שלו כבר יוצאים ממקומם, ״אני שכחתי אבל נראה שאותך זה עדיין מטריד״ אמרתי, מתגרה בו, הוא התקרב עוד קצת והרים את ידו, ברגע הזה אני לא יודע מה נכנס בי אבל ידי עלתה גם ופגעה בבטנו.
הוא התקפל והשמיע אנחות כאב, ״כאב?״ שאלתי, מתבונן בו מלמעלה, גאה בעצמי שמצאתי את האומץ להחזיר לו, הוא מלמל קללות והזדקף באיטיות, ״לפחות יש לך ביצים להרביץ לי״ הוא אמר ושחרר יריקה שכמעט נגעה בנעל שלי, ״אבל אתה עוד תחטוף על זה״ הוא אמר ועקף אותי, מכניס את הכתף שלו ישר לכתף שלי בגסות.
״קית׳, אני בבית״ קראתי וצעדים מהירים נשמעו מהמסדרון, ״אני הולך לקולג׳ הזה שסיפרתי לך עליו״ הוא אמר בהתרגשות, ״למה זה לא מפתיע אותי?״ מלמלתי, ״ג׳וני, אני הולך לשם בתנאי אחד״ הוא אמר כאילו אני ממש רוצה שהוא ילך, ״אתה מבטיח להתקשר אלי כל יום שנקבע ואתה לא רב עם אמא״ הוא אמר וזרק על שולחן האוכל את המעטפה שהחזיק, ״למה שאני אעשה א-״ רציתי להגיד משהו מתחכם או לא נחמד אבל פשוט לא יכולתי, הוא נראה כל-כך שמח שלא יכולתי, ״בסדר, אבל רק יום אחד בשבוע״ וויתרתי והוא חייך חיוך ענק, ״תודה״ הוא אמר והתקרב לחיבוק, בהתחלה היססתי אבל כנראה שהוא ראה שאני מתכוון להתרחק והוא משך אותי לחיבוק חזק.
זה היה נחמד.
אז ג'וני סוף-סוף החזיר לדני.
איך הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
