״לא?!״ אני יודע שכבר התחרשתי אבל הצרחה של דפני הצליחה להחריש אותי אפילו יותר, ״זה מושלם!״ היא צרחה וחיבקה אותי, ״על השפתיים?״ היא שאלה, ״לא, על האוזן״ אמרתי בציניות והיא נאנחה, ״רצינות, ג׳וני. רצינות.״ דפני אמרה ונתנה לי מכה קטנה בצד, היא הסתכלה על משהו מאחורי ועשתה קול כאילו מישהו חונק אותה, ״דפני?״ שאלתי, קצת לחוץ, ״יש לי עוד פעם את השיעור..הזה״ היא מלמלה וחיבקה אותי במהירות.
״בוקר טוב״ זאק לחש לי ואז התיישב מולי במהירות, ״היי״ חייכתי אליו, ״אתה נראה טוב״ הוא חייך ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים, ״גם אתה?״ ניסיתי להגיד את המשפט בלי סימן השאלה, למרות שלא הצלחתי זאק חייך ונראה כאילו המחמאה הצליחה. ״יש לי שיעור עכשיו אבל אנחנו כבר נדבר?״ הוא שאל, ״כן״ חייכתי והוא הנהן, ״נתראה, ג׳וני״ הוא אמר וקרץ לי.
״אז אני רואה שכבר התנשקתם״ נשמע קול שאני מעדיף לשכוח מאחורי, ״כן, אבל זה אל ענינך״ אמרתי בכעס והסתובבתי אליו, אותו פרצוף תחת שאני רואה כל בוקר, ״דני, אל תהרוס לי את היום בבקשה״ נאנחתי והוא גיחך, ״אני עוד לא הרסתי כלום״ הוא גיחך והתיישב מולי, ״מה שלום קית׳?״ הוא שאל. כל פעם שהוא זז רפלקס ההתגוננות שלי פועל ואני נראה כמו איזה חתול רחוב, אני פשוט לא זוכר את הפעם האחרונה שישבנו ודיברנו כמו בני אדם. ״קית׳ התקבל לאיזה בית ספר פלצני מיוחד״ אמרתי ודני גיחך, הוא נראה הרבה יותר אנושי כשהוא יושב מולי ולא מנסה להוציא לי את הכבד.
״טוב, ג׳וני, היה משעמם לדבר איתך, תודה שאירחת לי חברה״ הוא אמר ונעמד, ״החברים שלך לא פה, אתה יכול להפסיק להתנהג כמו ראש משפחת פשע״ גיחכתי והוא נראה קצת עצבני, ״החברים שלך לא פה, אתה יכול להפסיק להתחכם, זה לא מצחיק״ הוא אמר ומשך את צווארון חולצתי, נעמדתי כדי לא להיחנק, ״אני חושב שאני דווקא די מצחיק״ אמרתי והוא נראה כועס אפילו יותר, ״הייתי מרביץ לך אבל אין לי כוח עכשיו״ הוא אמר בכעס ועזב את חולצתי, ״או שאתה פשוט מפחד מזאק״ אמרתי והרמתי גבה, ״לך לעזאזל״ הוא אמר בכעס והרים אצבע שלישית, ״אני שמח שאתה משתמש בקללות במקום בידיים״ אמרתי והוא רתח, ״בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, ג׳וני, אתה לא תצליח אפילו להרגיש כאב אחרי מה שאני אעשה לך״ הוא לחש לי והלך בכעס לאיזו כיתה.
נכנסתי לבניין בשקט, שמתי לב שהשומר כבר לא תוקע בי מבטים אז היום אבדוק זאת, רק ליתר בטחון. הוא מתעלם ממני, לגמרי. ״שלום״ בירכתי אותו, הוא הנהן, בלי להסתכל עלי, מוזר.
לחצתי על כתפור המעלית, דלתות הבניין נפתחו וטובי נכנס, כמובן, כמו תמיד. ״היי״ אמרתי לו והוא לא ענה, ״לא מפתיע שאתה לא עונה, גם דני קצת עצבני היום״ גיחכתי, ״הפסדתם במשחק?״ שאלתי והוא נאנח, ״אוקיי, אני אשתוק״ הרמתי את ידי.
העלייה במעלית הייתה איטית יותר ממני כשאני מנסה לקום מהספה, ״מה שלומך?״ שאלתי והתחלתי לטופף עם רגלי על הריצפה, ״אני לא מצפה לתשובה אבל זה יהיה נחמד א-״ הוא קטע אותי, הוא משך את ידי מעל ראשי והחזיק אותי כנגד הקיר, ״אתה..״ הוא מלמל.
נראה כאילו הוא באמת חיפש מה להגיד עכשיו אבל פשוט לא מצא מילים, בזמן שחשב לעצמו, ניסיתי להשתחרר מהסיטואציה המביכה הזאת.
הוא וויתר והתקרב אל פני, אפו נגע באפי והצעד הבא היה ברור, ״אני לא יכול״ לחשתי והוא התקרב יותר. באמת שלא רציתי לנשק אותו, רציתי לנשק את זאק. לא. רציתי לבלות עם זאק. לא לנשק.
דלתות המעלית נפתחו שנייה לפני שהצליח להגיע אלי, דחפתי אותו בחוזקה ויצאתי מהמעלית במהירות, ״סליחה״ מלמלתי והוא הסתכל עלי, במבטו הריק.
איכשהו, הצלחותי לצום. עוד מישהו צם?
איך היה הפרק?
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
