Small talk boyxboy

פרק 43 (אחרון)

-כעבור שנתיים

״קית׳ אתה חייב להירגע, העניבה רק מתהדקת כשאתה נלחץ״ הושבתי את קית׳ ונתתי לו כוס מים, ״כשתתחתן תבין את הלחץ הזה״ הוא אמר אל תוך הכוס, כמעט נחנק, ״אוקי, בלי מים לעכשיו״ לקחתי ממנו את הכוס והוא גיחך, ״הזמנתי את אמא״ הוא אמר בשקט, ״תודה שאתה מודיע לי חמש דקות לפני שהטקס מתחיל״ עכשיו אני לחוץ, ״טובי בחוץ?״ הוא שאל, ״הוא יושב ליד מפל השוקולד ומחלק תותים משופדים לאנשים״ אמרתי והצצתי שוב החוצה, הוא נראה שמח.

קית׳ פגש מישהי בשם מארי באחד הקורסים שלקח, אחרי כמה חודשים הוא הציע לה נישואים, הוא תכנן להתחתן אחרי שהם יסיימו קולג׳ אבל למזלו הוא כבר מצא עבודה בחברת היי-טק והדאגות שלו להמשך החיים נעלמו. כשהוא סיפר לי שהוא מתחתן הוא הציע רעיון שעבר בראש שלי יותר מידי פעמים, הבטחתי לו שאיישם אותו אז הנה אני, בחתונה של אחי, עומד להתפוצץ מלחץ רק מהמחשבה על הרעיון הזה.

הטקס עבר בשלום, למרות שקית׳ ציפה שמשהו נוראי ייקרה וכל החתונה תיהרס, הכל היה מושלם. כשעברנו לשלב האוכל קית׳ עשה לי עוד הפתעה, היינו באותו שולחן עם לא אחרת מאשר אמא שלי. ״שלום״ חייכתי אליה, להפתעתי, היא חייכה חזרה אלי. לא חיוך מלא כוונה טובה ואהבה, חיוך רגיל לגמרי, ״היי״ היא הפסיקה לחייך, אבל אני עדיין מופתע שהיא אפילו אמרה לי משהו חזרה, ״אה-אהמ- זה טובי״ קית׳ חייב לי, ״שלום טובי״ היא חייכה גם אליו, ״שלום״ טובי חייך אליה חזרה, הוא נראה לחוץ בדיוק כמוני, ״אתה חבר של ג׳וני מקולג׳?״ היא שאלה, בטח בראשה לגמרי מוחקת את האפשרות שזה באיזושהיא דרך יותר מסתם חבר בקולג׳, ״זה חבר שלי״ אמרתי במהירות.

ניסיתי להבין מה היא חושבת אבל לא הצלחתי להוציא כלום מהמבט שלה, ״איך הולך פה?״ קית׳ צץ מאחורי ושם את ידו על כתפי, ״מצויין״ אמא מיד קפצה, ״האוכל מדהים״ אמרתי משהו רק כדי שקית׳ יתחיל לדבר על כל דבר אפשרי, ״אני יודע, אבא של מארי שף״ הוא אמר בגאווה. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על היכולות של קית׳ להעביר נושא בלי אפילו לדעת שהוא עושה את זה.

ברחתי מידיו של קית׳ ותפסתי בידו של טובי, יצאנו החוצה ונעמדנו מאחורי קיר כלשהוא, ״זה היה מפחיד״ צחקקתי, טובי מולי, מחייך, ״יש סיבה לחיוך הזה?״ שאלתי, ״אני אוהב אותך״ הוא נשק לי נשיקה קטנה, ״אני שמח שסיפרת לאמא שלך״ הוא הוסיף, ״אני מקווה שהיא תגיב לזה עם מילים, אני לא בטוח מה היא חושבת על זה בכלל״ נאנחתי, ״אתה יודע לרקוד?״ הוא שאל בפתאומיות, ״לא״ גיחכתי, נזכר בניסיון האחרון שלי שנגמר בדפני ורגל אחת שבורה שלא הייתה שלה, ״גם אני לא״ הוא לקח את ידי ומשך אותי אל רחבת הריקודים, המוזיקה התגברה מאז שיצאנו והאולם קצת החשיך.

הייתי מאושר באותו רגע, רקדתי עם טובי (אם ככה אפשר לקרוא לזה) וכל עניין אמא נעלם לכמה זמן, עד שהחתונה נגמרה ואז היא הופיעה שוב.