שימו לב שכריכת הספר השתנתה, תגידו מה דעתכן 😊❤
*********
אריאל
אני צורחת.
"מק!!!" אני כורעת מעליו והוא נאנק בכאב.
החץ ננעץ בצידו הימני של החזה שלו.
"אריאל-" הוא משתעל "תברחי מכאן. עכשיו! החיילים בטח מילכדו את האיזור. הם יהיו כאן בכל רגע!" הוא תופס בחץ ומנסה להוציא אותו, ומפיו נפלטת צעקה. הרגליים שלי פקות.
"אתה משוגע?! אני לא יכולה להשאיר אותך כאן!"
הוא מביט בי בעין עצומה "אריאל. אני רציני. אני לא מוכן שהם יתפסו אותך" הקול שלו נוקשה.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא עוזבת אותו כאן, אין שום סיכוי. אבל הוא גם לא מסוגל להגן על עצמו, בטח שלא עליי!
מק מטה את ראשון לאחור ונושך את שפתיו. "הם בטח סידרו את המנגנון כך שהחץ יפגע באדם שמעד על החבל, כדי לוודא שלא ילך לשום מקום עד שיגיעו" הוא אומר ועל פניו נפרש חיוך "זה גאוני."
אני נועצת בו מבט חתום.
הוא מטורף.
"מק" אני מנענעת בראשי "תנשום עמוק. אתה תהיה בסדר. אנחנו נברח" אני מנסה לשכנע בעיקר את עצמי ותומכת בגבו.
אני לא באמת יודעת מה לעשות.
אבל אני חייבת לקחת פיקוד.
"אריאל-" הוא מתחיל להגיד, אבל קול גברי מאחוריי קוטע אותו וגורם לבטני להתהפך.
"הנסיכה"
אני מסתובבת במהירות ורואה מולי 6 חיילים של האימפרייה, סיירת אחרת מזו שפגשנו אתמול.
"תברחי!" אני שומעת את מק נאנק מאחוריי אבל מתעלמת ממנו.
"תניחו לנו. אני לא רוצה לפגוע בכם" אני פונה לחיילים וקולי נשמע מאיים, אני בקושי מזהה אותו. אני לא יודעת מה נכנס בי, אבל אני מרגישה שאני מסוגלת להקריב הכל עכשיו כדי ששנינו נצא מכאן בשלום.
מק הציל את חיי כבר פעמים רבות.
ועכשיו הוא מנוטרל, וזה התור שלי לעזור לו.
החיילים נראים מופתעים.
"את משוגעת!" מק מרים את קולו "אל תעשי את זה!"
אני נעמדת.
"אני רצינית. תלכו מכאן" אני מרגישה משהו בוער בתוכי.
אני מסוגלת.
אני יכולה להוציא אותנו מכאן.
אין לי ברירה אחרת.
מק
היא פשוט התחרפנה.
אני לא יודע למה היא חושבת שהיא תצליח להביס אותם.
אני עוצר את עצמי לא לצרוח עליה כמה היא מטומטמת. היא הייתה אמורה לברוח!
והקטע הדפוק הוא שאני לא מסוגל לעצור אותה, כי תקוע לי בחזה חץ מזדיין ואני לא מסוגל לזוז.
אני מביט באריאל וצמרמורת עוברת בי.
היא נראית שונה.
העמידה שלה זקופה מהרגיל ועיניה רושפות.
היא נראית כמעט.. מסוכנת.
"הנסיכה. אנו מצווים להביא אותך במהירות לארמון. אל תתנגדי בבקשה" החייל מנסה לדבר איתה בהיגיון.
"עוד פעם זה? אני עדיין לא מאמינה שאתם מאמינים שאני רצחתי את אריק! ואת טום!" היא פתאום מרימה את קולה ולהבות מתלקחות בכפות ידיה. החיילים נרתעים בבהלה.
"הוד מעלתך, את-" "אהבתי את טום!" הקול שלה נשבר "והייתי מאוהבת באריק! איזו סיבה יש לי להרוג אותם?! אתם לא מפעילים את ההיגיון?" היא מתקרבת אליהם בצעדים מאיימים.
היא פשוט בוערת כולה, ולא נפגעת מהאש כלל.
לרגע היא כבר לא נראית הנסיכה העדינה והחייכנית שבה נהגתי לצפות.
YOU ARE READING
Freeze You All | קרח ואש
Fantasy#1 פנטזיה 22.10.17 *הושלם* "אני מושיטה יד להרים את ברדסו, לחשוף את פניו, אך הוא עוצר אותי בתקיפות, תופס בידי בכוח. אני מצליחה לראות לרגע את עיניו הכחולות רושפות אליי בזעם. 'אל תעזי,' הוא אומר לי בנוקשות 'זה שאת נסיכה לא מתיר לך לעשות כל הע...
