הפרק ממש נורא, תסלחו לי 🙏
****************************
אריאל
"תוריד אותי מק"
אנחנו עדיין מרחפים כ100 מטרים מעל הקרקע החדשה שמורגנה חשפה, מק אוחז בי בחוזקה.
הוא מפנה אליי מבט חמור "את בטוחה שאת לא רוצה את העזרה שלי?" הוא שואל בטון רציני.
אני חושקת את שיניי.
השבעתי את מק שלא יתעסק עם מורגנה.
זו המלחמה שלי. לא שלו.
אני לא מתכוונת לוותר על זה.
"כן מק. אני בטוחה."
"את רואה כמה היא מסוכנת."
"אני צריכה להתמודד איתה בעצמי."
"אני דואג לך"
אני נאנחת ומסובבת אליו את פניי כשהוא מנמיך עוף באיטיות "מק" אני אומרת לו, לא מסיטה את מבטי מעיניו הכחולות "תבין. אני מוכנה למות למען הממלכה שלי."
הלסת שלו מתהדקת ואני יכולה להרגיש את אחיזתו בי מתקשחת "לא. זה מטופש, הממלכה שלך לא תרוויח כלום מכך שתיהרגי." עיניו רושפות לעברי, מכריחות אותי להביט בו "אני לא אתעקש איתך על זה, אני יודע כמה זה חשוב לך. אבל את לא הולכת למות" משב רוח חזק עובר ומבדר את שיערנו, מדגדג את פניי "אני מתכוון להשאר פה בתוך הזירה. אני.." גבותיו מתכווצות "אני לא מוכן לאבד אותך. עמדתי לצאת מדעתי מספיק פעמים בקרב הזה. את לא יכולה לצפות ממני לעמוד בצד ולראות אותך נהרגת מול העיניים שלי, לא כשאני יכול למנוע את זה."
אנחנו נכנסים לקרב מבטים, הוא לא משחרר אותי.
הוא לא יוותר.
ואני יודעת את זה.
לבסוף אני נאנחת בתבוסה ומסיטה את מבטי "בסדר. אבל אל תערב את עצמך בקרב אלא אם זה יהיה הכרחי. אני לא אוותר כל כך בקלות על הזכות לנקום בה בעצמי על מה שעשתה לי."
ייתכן שאני מדמיינת, אבל אני רואה את זווית פיו מתעקלת מעט.
"בסדר. לכי תראי למלכת הבוץ מה זה."
אני מגלגלת אליו את עיניי בחיוך ונפנית להביט אל מורגנה שעומדת במרכז הזירה תחתינו במבט זועם.
נגמרו המשחקים.
"תזרוק אותי ממש מעליה." אני אומרת למק ברצינות, מדליקה את חרבי.
אני רוצה להגיע אליה בתנופה.
אני מרגישה את הזיעה הניגרת ממצחי ואת האדרנלין השוטף את גופי. מעולם לא הרגשתי ככה, להוטה כל כך לפגוע.
הייתי נסיכה קטנה ומפונקת שמעולם לא פגעה בזבוב. והיום אני מחזיקה חרב בוערת בידי, כשהתשוקה הגדולה ביותר שלי היא להרוג את אחותי הגדולה.
זה קשה לעיכול.
אבל איך מק אמר לי פעם? לפעמים אדם עובר בחייו דברים שמקלקלים את האנושיות שבו. שהופכים אותו למפלצת.
מק מהנהן ומגביה לגובה 100 מטרים, וללא כל אזהרה משליך אותי למטה אל עבר מורגנה.
אבל אין מוכנה ממני.
עד שאני פוגעת בה היא מגבשת בידה במהירות חרב עשויה סלע, והידיים שלי כמעט נשברות כשהחרב הבוערת שלי פוגעת בשלה בעוצמה.
מק
אני נותר לרחף מספר שניות מעל זירת הקרב כשהחרבות של שתי האחיות מתנגשות ברעש גדול.
מגודל עוצמת ההתנגשות כל אחת מהן נהדפת כמה מטרים לאחור.
אני נושך את הלשון של בעצבנות בעודי מאתר את סופיה בעיניי ונוחת לצידה. היא מביטה בבעתה לעבר שתי אחיותיה שחזרו להלחם באינטנסיביות.
אני מתבונן בה בשקט, עיניי מזנקות אל ידה הפצועה שמעורסלת בידה השניה.
"היא נלחמת את המלחמה שלי" אני שומע את קולה ומבטי חוזר אל פניה. היא ממשיכה להביט לעבר הקרב בעיניים עצובות וזועמות כאחד, ואני מכווץ את מצחי בתהייה. מבטה מתקשח "זו אני הייתי צריכה להלחם במורגנה. לא אריאל. אני זו שהמלוכה נלקחה ממנה. אם לא הפציעה שלי.." הטון שלה ממורמר.
אני מרגיש את עצמי מזדעף. "לא סופיה" אני מחזיר את מבטי אל אריאל, שמטיחה בשאגה כדור אש לעברה של מורגנה שיוצרת סביבה מגן "אריאל נלחמת את המלחמה של עצמה. היא נפגעה ממעשיה של מורגנה בדיוק כפי שאת נפגעת. ומעבר לזה, היא נלחמת את המלחמה של הממלכה שלה."
"אני אמרתי לה להרוג את מורגנה. אם לא הייתי מבקשת ממנה להרוג אותה היא היתה מחפשת דרך אחרת. היא לא היתה מנסה לחסל אותה אם זה היה תלוי בה." המבט על פניה מלא אשמה.
הלסת שלי מתהדקת ואני מתחיל להתעצבן.
מה היא בכלל יודעת. אריאל גמלה בליבה את ההחלטה הזו הרבה לפני שסופיה הגיעה אלינו.
יש לאריאל מניעים משלה להרוג את מורגנה.
אין לסופיה מושג כמה קשים היה השינויים שאריאל נאלצה לעבור בגללה ובגלל מורגנה.
VOUS LISEZ
Freeze You All | קרח ואש
Fantasy#1 פנטזיה 22.10.17 *הושלם* "אני מושיטה יד להרים את ברדסו, לחשוף את פניו, אך הוא עוצר אותי בתקיפות, תופס בידי בכוח. אני מצליחה לראות לרגע את עיניו הכחולות רושפות אליי בזעם. 'אל תעזי,' הוא אומר לי בנוקשות 'זה שאת נסיכה לא מתיר לך לעשות כל הע...
