מק
גיל 12
"אתם מוכנים לצאת לדרך, הוד מעלתך" אמר המשרת לאמא שלי, שעמדה לצידי וחייכה מאוזן לאוזן. "נו קדימה מק, תתרגש, לא בכל יום יש לך יום הולדת, ולא בכל יום אתה מקבל הזדמנות לצאת איתי לרכיבה מחוץ לארמון. תוריד את הפרצוף החמוץ הזה" היא צבטה את הלחי שלי בחיבה. דווקא התרגשתי, אבל לא הייתי שקט.
הייתי מודאג מידי.
אימי עמדה על כך שביום ההולדת ה12 שלי אנו נצא לרכיבה רק שנינו, בלי שום שומר, בלי אף אחד אחר. אבא שלי כמעט יצא מדעתו, אבל הרפה בסוף. הבנתי את הדאגה שלו.
הייתי מודאג מאוד בעצמי.
חוץ מזה שזה בכלל לא נהוג שהמלכה ובנה יצאו לבדם לסיבוב על הסוסים שלהם מחוץ לגבולות הארמון.. אבל לאמא שלי זה לא שינה כלום.
זיהיתי את ג'ייסון רץ לעברנו, וכבר מהבעת פניו הבנתי שהוא הגיע כדי להסתלבט עליי. הוא נעצר מולי בחיוך שובבי. "אז מה, שיערות-סבתא מזדקן לנו הא?" הוא פרע בצחקוק את שיערי הלבן ואילו אני דחפתי אותו ברוגז "ג'ייסון, המצחיק נפל לך לנהר כבר מזמן" רטנתי והוא צחק "תשמור על אמא שם בחוץ" הוא אמר והבעתו הרצינה.
פתאום הרגשתי סחרחורת.
אמא גלגלה את עיניה "די ג'ייסון, אחיך לא צריך לשמור עליי. לא יקרה שום דבר. תפסיקו לדאוג כל כך הרבה."
איך הייתי אמור להפסיק לדאוג, אמא?
אחרי כל מה שעבר על המשפחה שלנו? איך?
"וגם אם יקרה משהו, יש לי את זה" היא הרימה את החרב הקצרה שלה בחיוך.
זה לא הרגיע אותי, אבל אמא שלי כל כך ניסתה לשמח אותי שהחלטתי לעשות בשבילה השתדלות.
מרחתי על פניי חיוך והתקרבתי אליה "את צודקת אמא. יהיה בסדר. בואי נצא." היא חייכה אלי בהקלה. "נהדר. קדימה"
עלינו על הסוסים שלנו ויצאנו החוצה בדהרה.
חצינו את הממלכה כולה ודהרנו הישר אל תוך היער.
תוך כדי דהרה הרשיתי לעצמי לעצום את עיני לשבריר שניה. האוויר הקריר היכה בפניי, הרוח בידרה את שיערי. נשמתי עמוקות ומילאתי את ריאותיי באוויר.
זה בוודאי נורא כשאין לך אוויר.. מעניין איך זה מרגיש להיחנק.. זה כואב?
"מיכאל" שמעתי את אימי אומרת ופקחתי את עיניי "אני מקווה שאתה לא לוקח את אחיך יותר מידי ברצינות. בקשר לשיער שלך, אני מתכוונת. הוא מיוחד מאוד." אני נוחר בבוז "לפחות אני לא בלונדיני מטומטם" רטנתי, פרצופו הבלונדיני והמנומש של ג'ייסון עולה במוחי. אימי מגחכת ומאטה את סוסה, ואני עושה כמוה. "אני רצינית," היא אומרת "הוא רק מתלוצץ. הוא אוהב אותך מאוד, אתה יודע" היא אמרה ועל פניה חיוך חם. השפלתי את מבטי.
ידעתי שאחי אוהב אותי.
אבל לא התחשק לי לדבר על ג'ייסון באותו הרגע.
"אמא," פניתי אליה כשעצרנו את סוסינו "כל היסודות הם כמו שלי?" שאלתי אותה בהיסוס. היא הפנתה אליי מבט שואל. "למה אתה מתכוון?" "כל הנסיכים והנסיכות שהם בעלי יסוד חווים התפרצות של כוח כשהם נולדים? פוגעים במי שסביבם?" דייקתי את שאלתי. אמא כיווצה את גבותיה. "לא. כפי הידוע לי זה קורה רק בשני יסודות, אוויר ואש, מכיוון שהם העוצמתיים ביותר."
זה עורר את סקרנותי. "מי בעל יסוד האש?" שאלתי בהתרגשות. אימי נראתה מתלבטת. "הבת הצעירה של מלך הצפון. זה מאוד עצוב, היא שרפה את אמא שלה כשהיא נולדה.." היא אמרה בעצב.
הפה שלי נפער. "מסכנה, היא בטח מרגישה כל כך אשמה.." מלמלתי "אני בברור מעדיף את מה שקרה לי, שמתו 23 נשים, מאשר לחשוב שאני גרמתי למוות שלך.." אמרתי בכנות.
למשמע דבריי מבטה של אימי התרכך והיא אחזה בידי באהבה. "אני אוהבת אותך ילד שלי. אבל בוא נפסיק לדבר על דברים מדכאים, זה היום הולדת שלך!"
ŞİMDİ OKUDUĞUN
Freeze You All | קרח ואש
Fantastik#1 פנטזיה 22.10.17 *הושלם* "אני מושיטה יד להרים את ברדסו, לחשוף את פניו, אך הוא עוצר אותי בתקיפות, תופס בידי בכוח. אני מצליחה לראות לרגע את עיניו הכחולות רושפות אליי בזעם. 'אל תעזי,' הוא אומר לי בנוקשות 'זה שאת נסיכה לא מתיר לך לעשות כל הע...
