Freeze You All | קרח ואש

פרק עשרים ושש

סופיה

"לעזאזל תניחו לי" אני מסננת בשיניים חשוקות אל עבר פלוגת חיילי האימפריה שמקיפים אותי.
הם מביטים בי, מתוחים.
מורגנה שלחה אותם לצאת אחריי, ולא עברו כמה שעות מהרגע שברחתי מהארמון עד שם כבר הגיעו אליי.
אני רק מייחלת לכך שאריאל ראתה את הזיקוק שלי.
ותגיע.
"הוד מעלתה. זה לא יהיה ראוי לנהוג בך באלימות. אנחנו גם לא רוצים" אומר אחד מהם בדאגה "אבל המלכה מורגנה תהרוג אותנו אם לא נציית לה! היא זועמת.." ממלמל חייל אחר.
אני נאנחת.
הם אנשים טובים, הם לא רוצים לפגוע בי. אבל מסיבה לא ברורה הם מפחדים ממורגנה הרבה יותר משהם מפחדים ממני.
"אני לא רוצה לפגוע בכם" אני אומרת להם בזהירות, עיניי מזנקות אל המפקד שלהם.
הוא מכווץ גבות לעומתי. "הנסיכה סופיה. בואי עימנו." "אני לא חוזרת לשם!" אני נוהמת בכעס.
אם רק הייתם יודעים מה מורגנה עשתה..
איך היא מסובבת את כולנו על האצבע הקטנה שלה..
מפטמת את כולכם בשקרים על כך שהיא האיש הטוב בסיפור הזה, שאריאל היא האויב..

אני מרימה אליהם מבט כועס "או שתניחו לי או שאפגע בכם" אני אומרת שוב "זו אזהרה אחרונה"
כתפיו של המפקד נשמטות, ורגע לאחר מכן הוא מזדקף בנחישות, מהנהן אל החיילים סביבו "אם כך," הוא אומר לי בטון חמור "עם כמה שניסינו להמנע מזה, נאלץ לקחת אותך בכוח" החיילים מרימים את נשקיהם וצועדים לקראתי.
אני נושפת במורת רוח ומרימה את כפות ידיי.

אני לא רוצה להשתמש בכוחי נגדם.
אבל הם לא משאירים לי ברירה.
אני חייבת למצוא את אריאל, ויחד נפיל את מורגנה.

אני מתחילה להטיח רסיסי קרח בהמוני החיילים שמסתערים לעברי.
כמה מהם נהדפים לאחור וכמה ממשיכים להתקדם.
אני מטיחה חנית קרח באחד שהתקרב יתר על המידה, וערימת שלג בעוד אחד.

הם רבים מידי..

אני ממשיכה להלחם עד שאני מתחילה להרגיש שכוחותיי אוזלים.
לפתע אני מרגישה כאב חד מפלח את זרועי ואני זועקת בכאב.
אני מביטה בחלחלה לעבר כתפי השמאלית.
חץ.
אני נאנקנת ונופלת על ברכיי, דמעות הכאב והייאוש עולות בעיניי.

זה נגמר.
הם מחזירים אותי אל מורגנה.

המפקד מתקרב אליי בזהירות. "עכשיו, הנסיכה.. אם תרשי לנו לקחת אותך בחזרה לארמון ושם נטפל ביד שלך.."
אני מרימה אליו מבט רצחני, ובדיוק אז נוחתת בינינו בסערה דמות מהשמים.
פשוטו כמשמעו, מהשמים.

אני בוהה בהלם בגבו הדרוך ובכתפיו הרחבות, בשיערו הלבן שמתנפנף ברוח הסוערת.
"אתם לא יודעים שובע, מה?" הנהמה של מיכאל ארגוניל מהדהדת בחלל והוא מטיח בחיילים רוח עוצמתית.
הם נהדפים לאחור בזעקות. "גם את הנסיכה אריאל רדפתם, ועכשיו אתם רודפים אחרי הנסיכה השניה? אתם לא שמים לב שמשהו כאן לא בסדר?" הוא יורק לעברם.
הוא מסתובב אליי ומבטו משקף אין ספור רגשות מעורבים.
אני מחזירה לן מבט ובולעת את רוקי.
הוא כאן כדי לעזור לי?
הוא בוטח בי?
אחרי כל מה שגרמתי להם?
הוא בטח שונא אותי..
שמעתי שהוא אלים ואכזרי...