Freeze You All | קרח ואש

פרק שישה עשר

אריאל

מק מוביל אותנו בתוך הכפר, אוחז בידי. אני יכולה להרגיש שהיא מזיעה קצת.
הוא לחוץ.

כעבור מספר דקות אנו מגיעים לבקתה מבודדת בצורה משונה משאר בתי הכפר. אני זורקת במק מבט. פיו קפוץ מעט ומבטו מרוחק כשהוא בוהה בדלת שלפנינו. אני שוב מוצאת את עצמי תוהה על מה הוא חושב.
הוא לוקח נשימה ודופק על הדלת.

לאחר מספר שניות היא נפתחת ומאחוריה נגלה בחור שנראה בשנות ה20 לחייו, מבטו מנומנם ושיערו הבלונדיני פרוע. אני מנצלת את מספר השניות שיש לי על מנת לבחון אותו היטב. הוא גבוה מעט ממק, ופניו- בניגוד לפניו של מק- מסגירות שהוא לוחם. יש לו לסת רחבה וצלקת ארוכה לצד הגבה.

מבטו המנומנם הופך באחת למוכה הלם.
מק מחייך. "נו באמת לוק, ככה מנמנם בשעה מאוחרת כל כך בבוקר? זה לא מתאים ל-" מק נקטע כשהבחור, לוק, מזנק עליו בחיבוק דוב. "מיכאל, נבלה שכמוך, הבטחת לשלוח מידי פעם איזה מכתב! נעלמת לשנה וחצי ולא שמענו ממך כלום!" הוא נותן למק כאפה ידידותית על הראש. מק מחייך במבוכה. "גם אני שמח לראות אותך"
"מה אתה עושה כאן? מה לגבי המשימה ש-" מק דורך בחוזקה על רגלו של לוק וקוטע את משפטו. לוק נאנק בכאב ונותן במק מבט שואל.
מק מצביע עליי בסנטרו.
לוק מפנה את עיניו אליי, ונראה כאילו הבחין בי לראשונה. הוא מזדקף. "וזו..?" "לוק, תכיר את הנסיכה השלישית של אימפריית הצפון, הנסיכה אריאל" הוא אומר ברשמיות מוגזמת שגורמת לי להשפיל מבט במבוכה.
למה הוא עושה מזה כזה עניין?

עיניו של לוק נפערות בתדהמה והוא צונח על ברכיו, משתחווה מולי. "סילחי לי הוד מעלתך, לא היה לי מושג" הוא נראה מבוהל מאוד. אני נרתעת.
"הי, קום, לא צריך להגזים.." אני מאדימה "תתייחס אליי כמו אל כל אחד אחר, באמת.." הוא מרים אליי את עיניו הנבוכות. "תקרא לי אריאל. רק אריאל" אני מתכופפת ומחייכת אליו בתקווה שזה ירגיע אותו.
לוק מחייך בחזרה ושנינו נעמדים. "נהדר, אם כך. יש לי הרגשה שאיב תחבב אותך מאוד. מק, מה לעזעזל קרה? למה אתם פה?" שניהם מחליפים מבטים רבי משמעות, כאילו הם מנהלים בניהם דו שיח שלם רק בכוח המחשבה.
אני משלבת את ידיי, מרוגזת.
מתי הדברים יתחילו להתבהר גם לי?
"איפה איב? נספר לשניכם" מק אומר ולוק נראה תוהה. "האמת שהיא אמורה להגיע בכל רגע. בואו תכנסו בנתיים, קפוא בחוץ."

אני סוקרת את פנים הדירה במבטי.
היא נראית נורמטיבית לחלוטין, ממה שידוע לי על בתים אזרחיים. מטבח קטן, שירותים, טרקלין..
אני חשה מעט מאוכזבת, כאילו ציפיתי מחברו של מק למשהו פחות שיגרתי.
כאילו קרא את מחשבותיי, מק תופס בידי ואומר לי בלחש "הדירה הזו נראית רגילה לגמרי. אבל זו רק הסוואה.." הוא נותן בי מבט מסתורי ואני מסתכלת עליו בשאלה.
לוק ניגש לאחד הארונות ופותח אותו.
אני מגלה שהוא ריק, אך מותקנת בו ידית עץ אדומה. הלב של דופק בציפייה.
לוק מושך את הידית למטה, ואני מרגישה רעד ברצפה מתחתיי שגורם לי לזנק בבהלה. הידית פותחת מאחוריה פתח שמאחוריו גרם מדרגות שמוביל מטה- אל מתחת לאדמה, ממש בתוך הארון.
אני מרגישה את הפה שלי נפתח.
לוק מתחיל לרדת במדרגות ומק מוביל אותי אחריהם. "תירגעי, מה את מבוהלת כל כך" הוא צוחק מהבעת פניי.
אני נועצת בו מבט זועף. קל לו לצחוק, הוא יודע מה מצפה לו למטה. לי אין מושג.
לבסוף אנחנו מגיעים לסופו של גרם המדרגות.
הלב שלי מחסיר פעימה למראה החדר העצום שמולי, אם אפשר בכלל לכנות אותו "חדר".
מדובר ברחבה ענקית, שעל הקירות שתוחמים אותה תלויים אינספור כלי נשק ואמצעי לחימה ואימון מסוגים שונים ומשונים. הרחבה עצמה מלאה בבובות אימון, שקי איגרוף, ומתקנים שאני מניחה שנועדו לשפר את הכושר. היו בה גם מספר אזורים ריקים שנראה שנועדו לקרבות אימון.