Freeze You All | קרח ואש

פרק עשרים ושתים

תקשיבוו
חבר טוב שלי התחיל לפני פחות משבוע לכתוב ספר בוואטפאד והוא ממש ישמח אם תנסו אותו 😋

הוא נקרא 'אגדות טולמייד'
ממליצה 😄💗

***************************

מק

אני צועד על האדמה הלחה, אריאל הולכת לפניי ולוק ואיב מאחוריי.
אריאל אוחזת בזרועי, שקטה מתמיד.
אני לא מאמין שאני עומד לפתוח בפניה את הכל.

אחרי שבחנו את רמת ההרס שגרמתי גילינו כי כמעט 15 שודדים נהרגו. האחרים פצועים או נסו על נפשם. החלטנו להניח להם, אנחנו ממילא לא חוששים שהם ינסו להטריד אותנו שוב.

לוק מכחכח בגרונו. "אריאל" הוא אומר בטון חמור "אסור שאיש יידע על מה שגילית. כמו שמק כבר אמר לך, העובדה שמישהו מלבדנו יודע שהוא מסתובב חופשי מסכנת את משפחתו. אנחנו סומכים עלייך, אבל אני רוצה להיות בטוח שאת מבינה את זה." אריאל מסבה אליו את מבטה "אני מבינה לוק. אבל למה בעצם זה מסכן אותם?" היא שואלת בתהייה. אני נאנח. "אזרחי הממלכה משוכנעים שאני כלוא. הם גרשו אותי אל בית סוהר מרוחק מממלכת הדרום, זה התנאי היחיד שבו הם הסכימו להניח לאבי ולא להתנקש בו. הם אוהבים את אבי. הם רוצים שהוא ימלוך עליהם. אבל הם לא היו מוכנים שאני אהיה בעסק. כמובן שאבי לא הסכים באמת להכניס אותי לכלא, אז הוא גרש אותי יחד עם לוק ואיב וסיפר לכל הממלכה שאני כלוא. אם הם יגלו שאני חופשי.. ייתכן והם ימרדו בו" הטון שלי רועד בחלחלה מהמחשבה.
אריאל פוערת את עיניה. "אתה רוצה להגיד לי שהצבא לא יגן עליו? איזה מן מצב זה שהמלך פוחד מהאזרחים?" אני בולע את רוקי. "זה מאוד מורכב, אריאל. אבל אני בטוח שאחרי שאני אסביר הכל את תביני"

אנחנו מתיישבים תחת חלקת עצים, ואני נשען לאחור על גזע.
איב ניגשת אליי עם תחבושת וחומר חיטוי. "אל תזוז" היא אומרת ופונה אל הזרוע הפצועה שלי. אני עוצם את עיניי כשהיא מתחילה לחטא את החתך בעדינות. "איב, את כמו האמא שכבר לא איתי" אני אומר לה בחולמניות.
איב משמיעה נחרה. "תפסיק עם זה, מיכאל. אף אחד לעולם לא יחליף את אמא שלך" הטון שלה נוקשה.
אני פוקח את עיניי לאיטן ומבחין כי אריאל מביטה בי בחוסר נוחות. אני לוקח נשימה עמוקה.
אין טעם להמשיך לדחות את הרגע.
"אריאל אני מכין אותך, זה סיפור ארוך ולא פשוט." אני אומר לה תוך שאני מזדקף. היא מהנהנת אליי בשקט. "אני בטוחה."
אני מכחכח בגרוני. "ובכן.. הכל התחיל למעשה ברגע הלידה שלי. כפי שאת בטח יודעת, כשהמלכה יולדת בן יש המון המולה סביב זה. אני הנסיך השני, כך שאמנם ההמולה לא היתה גדולה כפי שהיתה כשאחי הבכור נולד, אבל גם בלידה שלי אימי היתה מוקפת אנשים. עשרים מיילדות היו בחדר. עשרים! ובנוסף לזה שתי חברות של אמא שלי, ואחותה. זה המון נשים בתוך חדר לידה אחד.. בכל מקרה, הלידה עצמה הלכה נהדר. כולם מחאו כפיים והתרגשו, ואמא שלי החזיקה אותי לראשונה בזרועותיה.." אני נעצר לרגע, מביט באריאל שגבותיה מכווצות בריכוז.
החלק הבא עומד להיות לא פשוט עבורה, במיוחד מאחר והוא נוגע גם לה. "אריאל, את יודעת מי שני היסודות העוצמתיים ביותר מבין הארבעה" אני אומר לה והיא מהנהנת. "כן. אנחנו. אוויר ואש." אני מהנהן לאישור. "ומי כמוך יודעת שזה מתאפיין בהתפרצות כח אדיר כשאנחנו נולדים. במקרה שלך לדוגמא, כשנולדת, אמא שלך פשוט נשרפה.." אני מוריד מעט את הטון בהיסוס. אריאל נרעדת. "כן. אני מבינה למה אתה מתכוון. תמשיך."
"אז גם אצלי היה את אותו הסיפור.. בכל דור זה קורה בצורה קצת אחרת. כשאני נולדתי, טוב.. מה שקרה זה שהגוף שלי פשוט שאב את האוויר מהריאות של כל הנוכחים בחדר. מלבד האוויר של אימי, שהחזיקה אותי כשזה קרה." אריאל משתנקת בחלחלה. "מה זאת אומרת?"
"מה שראית את מק עושה קודם לחמשת השודדים הנותרים?" איב אומרת "אז זה בדיוק מה שהגוף שלו עשה כשהוא נולד. רק שאז הגוף שלו לא עצר את זה, ו.. כל הנשים שנכחו בחדר נחנקו למוות ברגע אחד."
אריאל מכסה את פיה בכף ידה, מזועזעת. "זה נורא!" הקול שלה רועד "היסודות האלה.. הם פשוט קללה" היא ממלמלת.
אני משפיל את מבטי, מרגיש מועקה מסויימת.
תמיד אמרתי את זה.
מעולם לא הבנתי את האנשים שרוצים ביסודות הללו ומקנאים בנו. היסוד שלי לא נתן לי כלום מעולם מלבד צרות.
חוץ מהיום, כשבזכותו יכולתי להציל את אריאל ממוות.
"כן.." אני ממשיך "אפשר לומר שאני אשם במוות של 23 נשים מהרגע בו יצאתי לאוויר העולם. כל הממלכה היתה מזועזעת. הנשים הללו היו נשותיהם של 20 גברים, בנות של הורים, אימהות של ילדים, אחיות, דודות, סבתות.. כל כך הרבה אנשים בממלכה נפגעו מהאירוע הזה.. וביום הזה השנאה וההתנכרות כלפיי התחילה. לאף אחד לא היה ולא אכפת שהייתי תינוק בן יומו. מבחינתם הייתי מפלצת מסוכנת וחסרת שליטה שצריך להשמיד. רוצח שצריך לנקום בו" אני מרגיש מחנק בגרוני.
אריאל מביטה בי בכאב. "אחרי היום הזה" אני אומר, מעביר את מבטי אל החתך בזרועי "הכל רק הלך והדרדר".
אני עוצם את עיניי, נותן לתמונות חיי לשטוף את מוחי.