Freeze You All | קרח ואש

פרק ארבע עשר

פרק קצר וקיצ'י כי אני בריגשי..

מבקשת את סליחתכן (:

אריאל

אני שוכבת על הדשא מתחת לעץ עליו מק ישן.
החשכה מקיפה אותי, והדממה. הדממה הארורה שנותנת לי זמן לחשוב, זמן לעבד במוחי את מה שקרה היום.

מק לא אמר מילה מאז שכמעט נישק אותי. הפרצוף שלו חזר להיות חתום ואטום, אותם פנים שהוא נתן לי כשרק נפגשנו, שלא משקפות דבר ושום רגש לא עומד מאחוריהן.
הוא התרחץ ואז טיפס על העץ, ופשוט כך הלך לישון. ולי נותר רק לנסות לפנות אליו ולנסות לתקשר איתו בחוסר הצלחה.

אני פשוט לא מצליחה להבין מה עובר בראש של הבחור הזה. אני לא מבינה אותו.

אני עוצמת את עיניי, והמבט הרעב שנעץ בי שעה קודם לכן עולה בראשי. אני מצטמררת.
 הוא היה נראה כאילו אין בעולם דבר שהוא רוצה יותר ממני, וזה הבהיל אותי.  
אך בו זמנית גרם לי לכיווץ נעים בבטן, כזה שלא הרגשתי מאז שהתבוננתי באריק כשעוד היה בחיים.
אני מרימה מבט אל הענף מעליי, עליו מק שוכב. 

יתכן שלמק יש רגשות כלפיי?

אני מסלקת את המחשבה מראשי כשאני נזכרת כיצד הביט בי שניה לאחר מכן. כאילו הערתי אותו מחלום. המבט שנתן בי היה נסער, ורגע אחרי זה הפך אטום. 
הרגשתי כאילו הוא שונא אותי.
אני באמת לא מבינה.
הוא מבלבל אותי, אני לעולם לא אצליח להבין מה באמת עובר בראשו.
אבל לפני שאני מנסה להבין מה עובר בראש של מק, אני צריכה קודם כל להבין מה קורה בראש שלי.
להבין מה אני מרגישה. כי גם זה לא ברור לי.
אני עוצמת את עיניי, מקווה שמחר הכל יחזור להיות נורמלי.

'קומי'
אני שומעת קול גברי מעליי.
אני משפשפת את עיניי, ראשי כואב. אני מתיישבת ומתמתחת, מרימה מבט אל מק שעומד מעליי, הברדס מכסה את פניו. אני מרימה גבה.
  "לא אמרנו שתפסיק לכסות את ה-" "אמרנו" הוא חותך אותי ומתחיל להתרחק "עכשיו תתארגני, אנחנו מתחילים להתקדם תוך חמש דקות." קולו עדיין חסר רגש.

אני מרגישה את ליבי שוקע. כל תקווה לכך שהמצב יחזור להיות נורמלי הבוקר הלכה לעזאזל.
אבל אני עדיין מתכוונת לנסות לשפר את המצב.

אני נעמדת ומנערת את בגדיי ושיערי מהדשא. "מק!" אני קוראת אליו "אנחנו מתאמנים היום בחרב?" "אנחנו מגיעים היום לפרנהיים." הוא עונה באדישות ולא מסתובב. אני משלבת את ידיי. "מה הקשר? אמרת שנעשה את שניהם היום" 

"אני לא יודע אריאל. אל תפני אליי."

אני מרגישה כאילו החטיף לי סטירה.
מה הוא..?

דמעות עולות בעיניי. 
זה פוגע.
אני לא עשיתי לו דבר, לפני שניה הכל היה נהדר, ופתאום הוא מתנהג אליי ככה.
תחושת זעם מתחילה לעלות מבטני.