התעוררתי בבוקר והתארגנתי ליום הראשון ללימודים ולבשתי חולצה שחורה צמודה וג׳ינס עם קרעים בברכיים וירדתי למטה.
״בוקר טוב בן שלי״ אמא חיבקה אותי ונשקה לראשי ואבא הגיש לנו פנקייקים בזמן שאמא הכינה לאבא ולה קפה ״בוקר, איפה אפריל?״ שאלתי ובדיוק אז ״אמאאאאאאא!!״ אפריל צעקה וירדה למעה בריצה ולחשה לאמא משהו באוזן ״אדם אני שנייה חוזרת״ אמרה ועלתה עם אפריל למעלה ״מה את במחזור?״ צעקתי לה ״שתוק אידיוט!״ החזירה לי ואמא נזפה בנו בצעקות על השפה ״גברבר מתרגש?״ אבא שאל ״פחח איזה?, רק מנסה לשכוח שיש שיעור עם גברת ברטוד שנייה אחרי טקס פתיחת שנה״ נחרתי בבוז ואבא צחק בהלם ״מה היא עדיין מלמדת?? ג׳יין! ברטוד עדיין מלמדת!!״ הוא צעק לה וצחק ושמעתי את הצחוק של אמא מלמעלה ״היא לא אמורה להיות בת שבעים או משהו??״ אבא צחק והצטרפתי אליו ״נראה לי היא בת מאה ו״ צחקנו ואז אפריל ירדה עם אמא ונשקה ללחייה ואמא ואבא התנשקו ואפריל נמסה ״אווווווווו״ עשתה ברומנטיות וגלגלתי עיניים ״תגידי לא נמאס לך כבר מכל התגובות הקיטשיות והמתלהבות האלה?״ שאלתי והיא הנידה בראשה ״טוב יאללה מתוקים אתם תאחרו לבית הספר״ אמא אמרה וחיבקנו אותה ואת אבא ויצאנו לבית הספר על האופנוע שלי.
פגשתי במבואה את החבורה ״קיי מה קורה אחי״ גריי חיבק אותי חיבוק אחים ״סבבה אחי, תגיד על מה כולם מתלחששים?״ שאלתי מבולבל ״לא שמעת? בית בספר החליט לשלב כוחות עם הדרום והם יבואו לפה״ מריה אמרה ״מה?!״ הייתי בהלם. איך אבא לי לא סיפר לי על זה?! אני לא צריך דרומיים מעפנים שיסתובבו לי בין הרגליים!
הפעמון צלצל והלכנו לאולם לטקס פתיחת שנה ״בוקר טוב לכולם וברוכים הבאים לשנה האחרונה שלכם בתיכון ג׳פרסון היי!״ המנהל אמר למיקרופון ״כפי שבטח שמעתם החלטנו למזג את בית הספר שלנו ואת האחד בצד הדרומי של העיר ביחד אז אני מצפה מכם לקבל אותם יפה! שתהייה לכולכם שנה טובה ומוצלחת! משוחררים לכיתות!״ אמר והלכנו למסדרונות ולקחתי את הציוד ונכנסתי לשיעור עם גברת ברטוד החופרת..
השיעור נגמר וישבנו החבורה בדשא שליד הקפיטריה ״תקשיבו כמה בנות מהשכבה אמרו שיש חבורה חדשה שמגיעה מהדרום ויש בה בנים ממש חתיכים״ מריה אמרה והתעצבנתי ״את יודעת שאת לא תיהי עם אחד מהם בלי אישור שלי כן?״ איימתי והיא הוציאה לשון ״אויש נו באמת רק לא הקטע של הבן דוד המגונן״ אמרה ונתנה לי כאפה לראש ואז הם יצאו.
״נראה לי שזה הם״ מריה אמרה והצביעה על חבורה של ארבעה בנים ובת.
לבחורה שיער חום חלק שבקצוותיו הוא מסתלסל לגלילים ועיניים כחולות,
שני בנים שנראים זהים אחד לשני בעלי שיער בלונדיני-לבן ועיניים חומות,
אחד בעל שיער קצוץ שחור ועיניו גם
ולאחרון שיער מתולתל בצבע שטני מלוכלך ועיניים ירוקות.
הגברים בנויים טוב ולבחורה יש גוף משגע בדיוק במידות הנכונות.
הם נראו לי חשודים במקצת אז הקשבתי להם בעזרת השמיעה המחודדת שלי ״הם זאבים צפוניים אני יכולה להריח את זה עליהם.״ הבחורה אמרה בבוז לבנים והשטני צחק ״את מסוגלת להריח מה אמא שלי מבשלת בבית עכשיו מה את משוויצה״ אמר והם צחקו.
״הם זאבים״ אמרתי וגריי וכולם נעצו בי מבטים ״כולם?״ בן שאל ומשכתי בכתפיי ״לא יודע אבל אני בטוח שהבחורה כן, היא אמרה שהיא מריחה שאנחנו זאבים״ אמרתי וכשצלצלו הלכנו לשיעור ספורט.
שיחקנו כדורגל על חצי מגרש והבנות רצו בחצי המגרש השני בעוד שהבחורה מהדרום רצה עם מריה בפער על כולן. הן סיימו לרוץ ומריה עזרה לה לקום והם התיישבו בצד ועשו מתיחות ואז מישהו התנגש בי ״מה אתה מפגר?!״ הרמתי עליו את קולי וראיתי שזה אחד מהבחורים הבלונדינים-לבנים מהדרום ״אני מפגר? צפוני מטומטם״ ירק לעברי בבוז ודחפתי אותו ״בואנ׳ה שמור על הפה שים לב למי אתה מדבר!״ דחפתי אותו והוא החזיר לי והתחלנו ללכת מכות וכולם התאספו סביבנו. המורים ניסו להפריד אותנו אך ללא הצלחה ואז נשמעה צעקה ״שיי!!!״ קול נשי גרם לבחור מהדרום לעצור והוא קם ממני אבל לא נרגע. שיט הוא הולך להשתנות?!
הבחורה משכה אותו אליה והכריחה אותי להסתכל לה בעיניים ״תסתכל עליי. דיי תרגע..״ פקדה ונגעה בפניו והוא נרגע ונגמר השיעור והלכנו ללוקרים במסדרון ״עזוב הוא סתם צפוני מפונק אל תתקרב אליו בכלל הוא לא שווה שתלכלך את הידיים שלך בשבילו״ הבחורה אמרה לבחור ששמו שיי והתעצבנתי ״מה אמרת דרומית מלוכלכת?!״ התקדמתי אליה ופגשתי במבטה האדיש וקפאתי.
הולי שיט.
הרגשתי צמרמורת בעמוד השידרה ״מה צפוני קשה לך לקבל ביקורת? מה תעשה תבכה לאמא?״ אמרה בקול תינוקי והתעצבנתי אבל הרגשתי שהכעס לא מצליח לפרוץ ״את יודעת למי את מדברת בכלל חצופה קטנה?.״ סיננתי בין שיניי ״לא וגם לא ממש איכפת לי. עכשיו זוז אני צריכה ללכת לשיעור״ אמרה כשחסמתי לה את הדרך ״אני קיינן. איך קוראים לך?.״ שאלתי באדישות וקור ״לא אומרת לך עכשיו תן לי לעבוד מפגר.״ אמרה וחסמתי לה את הדרך כשניסתה לזוז ״מה שמך?.״ שאלתי ״אם אני אגיד לך אתה תזוז לי מהדרך?״ נאנחה והנהנתי ״אם אתה כל כך רוצה לדעת מה השם שלי, אז קוראים לי״ נאנחה וחיכיתי ״קוראים לך....?״ האצתי בה
״בלוּ״
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
וואייייייי😱🤔❤️
בלו מצטרפת לתמונה! (למי שלא זוכרת, בלו היא הבת של וולקן וסוראיה מהספר הקודם!)
מה יקרה ביריבות בין קיינן ובלו?
אל תשכחו להצביע, להגיב וכמובן לשתף את הסיפור!🙏🏻💋
נתראה בפרק הבא!👋🏻❤️❤️
YOU ARE READING
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
