סיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה!
קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
הגוף שלי החלים והבנים ואני הולכים לדשא אל הלהקה של קיינן. ״בוקר טוב יפה שלי..״ קיינן מלמל ומשק לשפתיי וחיבקתי אותו לבוקר טוב ״בוקר״ נשקתי ללחיו ושיי עשה קולות של איכס וכאלה ״שומעים רגע, חשבנו אולי נלך כולנו לים״ מריה אמרה וכולם הסכימו חוץ ממני ומקיינן ״אני לא יכול יש לי שיחה עם אבא לגביי המחוייבות שלי כאלפא לעתיד וכל השיט הזה״ אמר והמבטים הופנו אליי ״א-אני לא יכולה היום כי א-אני צריכה ל-להתאמן״ גמגמתי והלכתי משם כשקיינן זורק לי מבט.
הוצאתי ציוד מהלוקר ואז מייגן הזונה של השכבה קראה לי ״מה את רוצה הפעם מייגן?.״ שאלתי בחוסר סבלנות והיא הלכה איתי ״רציתי לבקש ממך אם תוכלי לעזור לי במתמטיקה״ אמרה והייתי בהלם! היא לא מצווה עליי? אין קללה? עלבון? משהו? ״את מתנהגת שונה״ אמרתי ומשהו באמת לא מרגיש לי בסדר ״אני יודעת שהייתי מגעילה אלייך אבל אני רוצה להתחיל דף חדש״ אמרה ופנינו להיכנס לכיתה ״אחרייך״ אמרה והנהנתי וכשנכנסתי נשפך עליי דלי של מים קפואים עם מלא קרח.
שיט.
הרגשתי את ההתקף משתלט אז זרקתי את הדברים שלי על הרצפה ורצתי החוצה בעוד שהראייה שלי נעשית מטושטשת ״קיינן!!״ צעקתי ולא הצלחתי לנשום ונעצרתי ליד עץ גדול בדשא ולא הצלחתי לנשום ונתקפתי פאניקה. הקורהזה.. לאשוב.. הציידים.. לאבבקשהלאעודהפעם.. המחשבות עולות במוחי ואני לא מצליחה לעצור ולהשתלט על התקף החרדה הקשה שנגרם לי ברגע זה וצנחתי ארצי על ברכיי..
קיינן בלו לא רצתה ללכת לים הקר בלעדיי ואני מבין את זה.. הלכתי לשיעור ביולוגיה ונתקפתי תחושה רעה פתאום ויש לי הרגשה שזה קשור לבלו ״קיינן!!״ שמעתי את צעקתה של בלו ורצתי מיד לכיוון הקול שלה ולפי הריח ומצאתי אותה ספוגה במים, קפואה רועדת וחווה התקף חרדה מטורף, יותר גדול מאלה שהיו לה עד עכשיו. ירדתי אליה והיא בכתה והתקשתה לנשום והחזקתי את פניה בידיי ״בלו! בלו, תנשמי איתי, בלו! היי זה אני תרגעי תעצרי את הנשימה״ אמרתי לה והא הנידה בראשה ״אני..-לא יכולה..-״ גמגמה מנסה לנשום אך יש לה קוצר נשימה ״בלו תחקי אותי, תנשמי איתי לאט. לשאוף.. לנשוף.. לשאוף.. לנשוף.. בדיוק, עוד הפעם״ אמרתי והא נרגעה אך הרעידות לא הפסיקו כיום שהיית קפואה והיה לה קר בטירוף ושפתיה היו כחולות..
הורדתי את המעיל שלי והלבשתי לה אותו ואימצתי אותה לחזי והתקשרתי למריה ״מריהתקחיאתהדבריםשלבלואלייהביתהטוב? תודהביי״ניתקתי והרמתי את בלו על הידיים שלי ונסעתי איתה אליי הביתה..
״קקקקקיינן״ בלו רעדה מקור ושמתי אותה באמבטיה חמה בבגדים תחתוניים כי אני בכל זאת מכבד אותה, היא תוריד את ההלבשה התחתונה לבד ״אני יוצא בסדר?״ שאלתי והיא הנהנה ויצאתי.. התקשרתי למריה ״מריהאניצריךשתמצאיליאתמישגרםלבלולהתקףהחרדההמטורףשקרהלהבהפסקהשלפניהשיעורהשני״אמרתי לה ״תודה ביי״ ניתקתי ובלו יצאה לבושה בחולצה ובוקסר שלי וחיבקתי אותה ״למה שהיא תעשה את זה?..״ היא יבבה לחזי וליטפתי אותה מחבק חזק ״ה-היא הייתה נחמדה אליי ו-וביקשה ממני עזרה ובאתי איתה ו-ואז הם שפכו עליי דלי עם מים וקרח..״ היא בכתה ״מי עשה את זה יפה שלי?״ שאלתי מוחה את דמעותיה ״מייגן והחבורה שלה״ משכה באפה וחיבקתי אותה ״בואי נראה סרט בסלון טוב?״ שאלתי והיא הנהנה..
שכבנו בסלון ככה:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ובלו היית עם שמיכה וראינו סרט עד שהיא נרדמה עליי ואז בדיוק אבא ואמא הגיעו ״קיינן מה אתם עושים בבית כל כך מוקדם?״ שאלה וסימנתי שתהייה בשקט כי בלו ישנה ״עשו על בלו מתיחה שגרמה לה להתקף חרדה ממש קשה אז לקחתי אותה לפה״ אמרתי ובלו התכרבלה לתוכי תוך כדי שינה ואמא חייכה ״עוד רבע שעה תבוא אליי למשרד אנחנו צריכים לדבר״ אבא אמר רציני והנהנתי, מחבק את בלו קרוב...
