כל הנסיעה שתקתי והשענתי את ראשי על החלון וחשבתי על קיינן.. הוא נראה ממש טוב והקול שלו.. אני לא יודעת למה אבל אני נמשכת אליו מאוד.. אבל הוא בטח לא יאהב אותי את מה זה משנה?.
רגע.
לא יאהב אותי? זה אומר שאני אוהבת אותו?
לא. בלו דנברס לא מתאהבת.
״בלו את שקטה״ שיי הוציא אותי מהבועה שהייתי בה וניק הסתכל עליי מוזר ״מ-מה? לא סתם חשבתי״ אמרתי ״מתי תחזרי לדבר עם ההורים שלך?״ קליי שאל בדאגה ״אני לא הולכת לדבר איתם. לא מגיע להם.״ אמרתי בכיס ואלכס חיבק אותי ״את תיהי חייבת לסלוח להם מתישהו את יודעת״ אמר ונאנחתי ״כן.. אבל זה לא עכשיו.״ אמרתי וירדנו מאוטובוס ויד תפסה אותי ״אנחנו צריכים לדבר״ ניק אמר והנהנתי בהפתעה והלכתי איתו הצידה.
״אני ראיתי את זה״ אמר וכיווצתי את גבותיי בבלבול ״ראית מה?״ שאלתי לא מבינה ״המבט שלך. זה הצפוני ההוא נכון?״ שאל ״מה איתו..?״ שאלתי מנסה להבין לאן הוא חותר ״המבט שהיה לשניכם.. הוא המיועד שלך נכון?״ שאל וקפאתי ״א-אני.. אני לא יודעת..״ השפלתי את מבטי וניק חיבק אותי ״את הרגשת צמרמורת כזאת?״ שאל והנהנתי מובכת ״מזל טוב פתית״ חיבק אותי וכשפנה ללכת עצרתי אותו ״א-אל תספר לבנים בסדר? הם לא יאהבו את זה..״ אמרתי ״בתנאי שתספרי להם את זה בעצמך״ אמר ונאנחתי ״בסדר אבל.. לא עכשיו..״ אמרתי והוא הנהן והלך.
חזרתי הביתה, חולפת על פני הוריי ומתעלמת מהם. שוב.
קיינן
חזרתי הביתה ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על בלו.. השיער היפה שלה והעיניים.. כחולות כמו הים שאפשר לטבוע בהן... רגע מה? ממתי אני מדבר כמו כוסית מה קורה לי? ״חזרתיייי״ צעקתי ברחבי הבית ואבא ואמא ניגשו אליי לחיבוק ״הא לוחם שלי איך היה ביום הראשון?״ אבא שאל וישבתי לאכול צהריים איתם ״ב-בסדר״ אמרתי ואמא הסתכלה על אבא מוזר ולא הפסקתי לחשוב על בלו... העיניים האלה.. השפתיים הוורדרדות והמלאות האלה רק מחכות שאסתער עליהן והגוף שלה.. מושלם ומלא במקומות הנכונים והקול שלה מעביר בי צמרמורת.. הריח המשגע שלה נדבק לפליז שלי כל היום וזה חירפן אותי! ״קיינן! קיינן אתה איתי?״ אמה נקשה באצבעותיה מוציאה אותי מהבועה שהייתי בה כרגע ״א-אמרת משהו?״ התאפסתי על עצמי ״כן, הכל בסדר? אתה נראה מעופף״ שאלה והנהנתי מהר ״כן כן אני בסדר״ ״עוד מעט יגיעו אלינו אורחים מהדרום רק שתדע״ אבא אמר והנהנתי. לא אוהב את הדרומיים האלה.. ״אוף מתי תפסיקו עם האוינות הזאת?! עשינו הסכם שלום עם הדרום סוף סוף! אתם לא יריבים!״ אמא התעצבנה ונאנחתי ״בסדר.. אני בחדר״ עליתי לחדר והתחלתי לנגן בגיטרה..
״אני כבר ממש מודאגת היא לא מדברת איתנו ואני לא יודעת מה לעשות!״ שמעתי קול של לאישה מלמטה ויצאתי מהחדר בשקט לשמוע אותם. זוג אנשים מדבר עם ההורים שלי בסלון ״אנחנו מבינים שהיא כועסת אבל עברו כבר שלושה חודשים והיא מתעלמת מאיתנו והיא לא מספרת לנו כלום.. ואין לנו מושג איך היא עם התקפי החרדה שלה..״ הגבר אמר וההורים שלי היו מודאגים ״אולי.. אולי במקום לנדנד לה תתנו לה קצת מרחב? היא עברה דברים לא פשוטים ואני מבינה אותה, גם אני עברתי עינויים כמוהה, מה שהיא צריכה זה קצת שקט״ אמא אמרה לזוג והייתי בשוק. אמא עברה עינויים??
ירדתי למטה ״הו תכירו, זה קיינן הבן שלנו״ אמרה ולחצתי לזוג ידיים ״נעים להכיר, אני סוראיה וזה בעלי וולקן״ אמרה האישה- אה סליחה, סוראיה ״אני יוצא להיפגש עם חברים״ אמרתי ״מריה תהיה?״ אבא שאל ״כן אבא היא תהייה שם ואחרי זה נלך לדוד ריי״ אמרתי ויצאתי להיפגש עם החברים.
״אחי אתה מעופף היום מה נסגר?״ בן שאל ״תקשיבו אני חושב שמצאתי את המיועדת שלי״ אמרתי והם התרגשו ומריה קפצה ״יאא אני לא מאמינה!״ חייכה ולא יכולתי שלא לחייך אליה ״מי זו מי זו???״ שאלה ״בלו הזאבה מהדרום״ אמרי והם קפאו לרגע ״מזל טוב אחי״ בן אמר וגריי הזעיף פנים ״דרומית אחי?״ ״אני לא יכול לשלוט בזה גריי. אלת הירח החליטה וזה מה שיהייה״ אמרתי והוא נאנח ״היא יפה״ מריה אמרה וחייכתי אליה, כיף לראות שהיא מבינה..
כל המפגש לא הצלחתי להתרכז.. הזוג הזה נורא מוכר לי מאיפה שהוא לא יודע מאיפה..
״קיינן מה קורה?״ דודה טליה חיבקה אותי וישבתי איתם לאכול כי אמא ואבא מדברים עם וולקן וסוראיה ״טליה יש לי מיועדת״ אמרתי והיא הפיל את המזלג מהיד ״יאאאאא מזל טוב!!!!!״ קפצה עליי וריי חייך ״מזל טוב ילד״ חיבק אותי וחזרתי הביתה ונשכבתי במיטה מלא במחשבות על בלו..
YOU ARE READING
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
