הרגשתי שאני באמוק.
רצתי הכי מהר שיכולתי וראיתי את קליי רץ עם בלו על הידיים. בגדיה של בלו ספוגים בדם ודמעות עלו בעיניי. לקחתי את בלו על הידיים ורצתי איתה לבית החולים בצפון בזמן שקליי מודיע למשפחה שלה. ״קיינן מה קרה?!״ קייטי (ביתם של סלינה ודרק) עובדת כאחות בבית החולים והיא לקחה את בלו על אלונקה מהר ״היא נדרסה אבל קייטי בבקשה תטפלי בה אני-אני..״ אמרתי בקול רועד והיא לקחה את בלו..
״קיינן!״ אמא ואבא נכנסו לבית החולים ואני התהלכתי במעגלים בחוסר סבלנות מחכה שהיא תצא מהניתוח כבר. לא שמעתי מה הם שאלו בכלל, הייתי עסוק בלאכול עצמי על זה..
״קיינן!״ אבא צעק והוציא אותי מהבועה שלי ״מה מה?״ התאפסתי על עצמי ״שאלנו מה קרה? איך?״ אבא שאל ״קליי אמר שהיא התקשרה אליו ואמרה לו שהם ייפגשו בגבול וילכו הביתה יחד ו-וממש לפני שהם נפגשו מכונית פגעה בה וממש עברה מעליה כאילו הייתה במפר בכביש.. קליי אמר שהנהג היה רעול פנים..״ אמרתי ואמא חיבקה אותי ״קיינן אתה מלוכלך מהדם שלה תלך הביתה תתנקה ותחזור..״ אמא אמרה ואבל לא הסכמתי. בשום פנים ואופן לא. ״לא אני לא עוזב אותה אמא.. זה הכל בגללי.. היא נדרסה באשמתי לא הייתי צריך להתערב..״ אמרתי בקול חנוק ואז יצא הרופא המנתח עם בגדי מנתחים מלאים בדם. פאק. ״אתם לבלו דנברס?״ שאל הרופא ומיד ניגשתי אליו ״כן היא בסדר??״ שאלתי והרחתי עליו שהוא זאב ״המכונית הזיזה לה שתי חוליות בגב וכלוב הריאות שלה חבול דיי קשה אבל היא תהייה בסדר כל עוד לא תזוז ואני משער שיידרש עוד בערך שבוע עד שתחלים לגמרי״ אמר ואת החלק הבא לחש לי באוזן ״למזלה הרב היא זאבה. לאדם רגיל לא היה סיכוי לשרוד..״ אמר והצטמררתי רק מעצם המחשבה על זה ״אפשר לראות אותה??״ שאלתי והוא לקח אותי לחדר שלה ״היא עוד טיפה מעופפת מחומר ההרדמה מהניתוח אבל תדאג שלא תוציא את הצינורות המחוברים לאפה כייהיו לה קשה לנשום לבד כשהצלעות שלה סדוקות ופגועות, ואל תוציאו את האינפוזיה ואז עירוי הדם. היא איבדה הרבה מאוד דם ותיכנסו אחד כל פעם״ אמר והנהנתי ונכנסתי אליה..
היא שוכבת במיטה עם תחבושת מלופפת על כל פלג הגוף העליון ממעל החזה (קו בית השחי) עד למותנייה (קיצר היא לבושה כמו חולצות סטרפלס-בלי כתפיות) ועיניה פתוחות במקצת ושפתיה רועדות כאילו ממלמלת משהו. התיישבתי לידה והיא לא שמה לב אליי עדיין היא כנראה עדיין נתונה להשפעת חומר המרדים ״בריאן.. בריאן.. אל תלך ממני.. בריאן.. בריאן.. בריאן..״ היא לחשה ומלמלה ולאט לאט פקחה אך עיניה לרווחה ״ק-קיינן?״ שאלה ומצמצה ״זה אני יפה שלי.. אני כל כך מצטער.. זה בכל בגללי את לא היית נדרסת אם לא הייתי מדבר איתך על ההורים שלך בייבי זה הכל באשמתי אני כל כך מצטער..״ החזקתי בידה מנשק כל אחת מאצבעותיה ״זה לא באשמתך..״ לחשה ונאנקה בכאב כשנשמה עמוק וסרקה את גופה החבול ולפתע נכנסה ללחץ מטורף והמוניטור צפצף במהירות מטורפת ״אוי אלוהים לא! לאלאלא! קיינן תוציא את זה! תוציא את זה ממני!!״ צעקה בפאניקה והחלה לבכות והיא סימנה בראשה על הצינורות המחוברים לידה הימנית ״בלו תירגעי!״ ניסיתי להרגיע אותה והרופא וההורים שלי נכנסו מיד מהצרחות שלה ״תוציא את זה עכשיו!!!״ צרחה על הרופא ״אני מצטער חומד אבל אסור להוציא לך את זה עדיין״ אמר והיא החלה לרעוד ולצרוח ״לא!! לא!! לא!! תוציא את זה עכשיו!!!״ צרחה ותוך כדי קיבלה התקף חרדה ״תרגיעו אותה עכשיו!״ הרופא אמר וקצב הלב שלה היה בשמים! נישקתי אותה מה שבדרך כלל עוזר אך היא התעלמה ממני והמשיכה לצרוח והחזקתי אותה חזק שלא תתפתל ותזוז עד שהרופא הזריק לאינפוזיה חומר מרדים.. היא נרגעה אך הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעייניה ״לא שוב.. קיינן תוציא את זה בבקשה..״ בכתה חרישית ושתקתי ״אל.. אל תיגע בי.. אני שונאת אותך..״ אמרה ונפלה לשינה..
למה היא פחדה מהמחטים כל כך? למה היא אמרה ׳לא שוב׳?
היא באמת שונאת אותי..?
YOU ARE READING
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
