ישבתי ליד בלו במשך שמונה שעות כי הייתה רדומה ואז היא פתחה את עינייה במקצת ״יפה שלי״ ליטפתי את לחייה ועיניה נצצו ״קיינן בבקשה תוציא אך זה מהיד שלי אני לא אוכל לעמוד בזה עוד הפעם בבקשה..״ היא בכתה והבנתי שמשהו באמת לא בסדר אז קראתי לרופא ״ד״ר אתה חייב להוציא את המחטים ממנה״ אמרתי והוא נאנח ״את חייבת לשתות הרבה מים ולאכול הרבה אחרת אני אחזיר את המחטים״ אמר והיא הנהנה ״בסדר רק תוציא רק תוציא את זה יהייה לי עוד התקף!״ זירזה אותי וכשהניח לה פד גאזה שיספוג את קצת הדם שזלג אחרי הוצאת המחט והיא סימנה לי שאשכב לידה
״בלו את באמת התכוונת למה שאמרת..?״ שאלתי כשבלו הניחה את ראשה על חזי ״אני לא שונאת אותך אהוב שלי אני מצטערת לא התכוונתי.. זה פשוט העלה דברים שהייתי מעדיפה לשכוח.. לא התכוונתי מאמי..״ אמרה וחיבקתי אותה חזק ״אני אוהב אותך בייבי אני מצטער שהתערבתי לא הייתי צריך לעשות את זה..״ אמרתי והיא שיחקה בשיערי כשראשה נח בשקע צווארה ״ההורים שלך היו כאן כשישנת״ אמרתי והיא נאנחה ״במחשבה שנייה.. אולי אני אנסה לדבר איתם. אבל הם חייבים לי הסברים והרבה.״ אמרה והנהנתי ונשקתי לצווארה והבטתי בעיניה הכחולות
״אני לא זוכרת מה קרה,הדבר האחרון שני זוכרת הוא שהלכתי על המדרכה והתקשרתי לקליי שיבוא לקראתי ואז אור סנוור אותי והרגשתי כאב חד כזה בבום וזהו״ בלו אמרה והסברתי ״איזו מכונית עברה מעליך כאילו את במפר בכביש וקליי בדיוק הגיע ולקח אותך אליי הוא התקשר, וכשלקחתי אותך ממנו רצתי לכאן לבית חולים והוא רץ להודיע לחברים והמשפחה שלך״ אמרתי והיא הנהנה ״קשה לי לנשום..״ אמרה. וליטפתי את שיערה ״זזו לך כמה חוליות בגב וכלוב הריאות ובכללי הצלעות שלך נחבלו די קשה״ אמרתי והיא הנהנה..
בלו
אוח זה נורא הצינור הזה באף מרגיש כאילו הוא מחובר לי למוח, כואב לי הגב ברמות מטורפות וכואב וקשה לי לנשום! ״קיינן״ ליטפתי את ראשו כששיחק בידי ואז הבטן שלי קרקרה ושאלה אותו בעצמה והוא גיחך ״מקדונלדס?״ ״כן תודה״ נשק לשפתיי ויצא לקנות לי אוכלללללל
עשר דקות לאחר שיצא אמא ואבא נכנסו לחדר.. ״בלו שלי איך את מרגישה?״ עינייה של אמא היו אדומות מבכי ״קצת קשה לנשום אבל בסדר..״ אמרתי והם התיישבו ליד המיטה ״אנחנו כל כך מצטערים בלו באמת, כואב לנו אין לילה שאנחנו לא הולכים לישון בוכים מהמחשבה שאת שונאת אותנו ומתנתקת מאיתנו״ אמא אמרה ועיניה נצצו שוב ״אני.. אוחח..״ נאנחתי ״אני פשוט לא מבינה, למה הסתרתם את זה ממני? זה אח שלי..״ אמרתי ועיניי נצצו ״פחדנו מהתגובה שלך.. ידע וכמה היית קשורה אליו ולא יכולנו לעשות לך את זה..״ אבא אמר ״דאמט.. אם לא הצייד שהראה לי את הגופה שלו הייתם מספרים לי בכלל? או שהייתם ממשיכים לחרטט אותי שהוא בלימודים?!״ אמרתי טיפה יותר עצבנית ״היינו מספרים לך.. אבל לא עכשיו..״ אבא אמר ופרצתי בבכי ״למה הוא היה שם בכלל? אני לא הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו כמו כל לילה..״ בכיתי ואמא הצטרפה ״אנחנו כל כך מצטערים יפה שלנו.. כל כך מצטערים.. בבקשה תחזרי לדבר איתנו זה ממש קשה בלעדייך בלו..״ אמא התחננה ונאנחתי ״אני.. אני לא אוכל לסמוך עליכם כמו קודם אבל.. בסדר״ אמרתי ואמא נאנחה וראיתי שמפריע לה שלא אסמוך עליה כמו פעם אבל היא מבינה שזה שאנחנו חוזרים לקשר זה כבר משהו..
״בלו הבאתי- אה אני מצטער לא התכוונתי להפריע״ קיינן נכנס בדלת וראה אותנו וחיוך התפרס אוטומטי על שפתיי ״בוא תיכנס״ הוא התיישב בצידה השני של המיטה קרוב אליי עם השקית מדיפת הריח המשגע שסימנה לבטן שלי להתעורר. קיינן צחקק ופתח לי את הכופר והוציא לי המבורגר וצ׳יפס וגנחתי בהנאה ״אמאאבאזהקיינןה-״ מלמלתי בפה מלא וקיינן צחקק והשתיק אותי ״תאכלי בשקט, מר וגברת דנברס אני קיינן המיועד של בלו, נעים להכיר״ הוא לחץ ידיים להוריי ״אתה שתי טיפות מים לאבא שלך עם העיניים של אמר שלך..״ אמר אמרה. טוב.. זה לא בדיוק נכון לדעתי, אני חושבת שקיינן יותר חתיך מאדם, ליאו, קליי, מכל הגברים.
ההורים חזרו הביתה כי יש להם מלא דברים לטפל בהם וקיינן נשאר איתי ״וואי קיינן זה היה מדהיםםם״ טפחתי על בטני בשובע והוא נשק לחיבור הלסת שלי ״מתי אוכל ללכת מהמקום המחריד הזה?״ שאלתי והעברתי את ידי על בטנו השרירית ועל שמונה הקוביות המעלפות שלו ״מחר יעשו לך צילום רנטגן לראות מה עם הגב והצלעות״ אמר ופיהקתי והנהנתי ״קיינן אני הייתי על המדרכה, איך הרכב פגע בי?״ שאלתי לא מבינה והוא נאנח בתסכול ״קליי אמר שהנהג היה רעול פנים.. אני חושב שזה היה מתוכנן״ אמר ונלחצתי ״אוף קיינן אין לי כוח.. וכואב לי לזוז..״ אמרתי והוא ליטף את לחיי ״אני רוצה ללכת לים״ אמרתי והוא נשק לשפתיי ״דבר ראשון שאת משתחררת אני לוקח אותך לפיקניק בים״ אמר וצחקקתי כשנשק לאפי ״אתה מושלם אתה יודע?״ אמרתי והבאתי בעיניו היפות המשקפות אהבה וחום ״יפה שלי..״ מלמל ונשק לצווארי ונאנחתי בעונג ״הממ..״ ״את אוהבת את זה..?״ שאל בקול נמוך וסקסי ברמות ״כ-כן״ מלמלתי כשמצץ ונשך את הנקודה הרגישה בצוואר שלי ונאנקתי כי כאב לי לרגע לנשום ״אתה תוכל להישאר איתי פה בבקשה?״ שאלתי והוא הנהן וכשסיימתי לו הוא נשכר לידי על מיטת בית החולים והשענתי את ראשי על חזהו ״תמיד..״ מלמל ונרדמתי..
BINABASA MO ANG
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
