קיינן
אחרי רבע שעה בערך הזזתי את בלו והשכבתי אותה לבד על הספה והלכתי למשרדו של אבא. מעניין על מה הוא רוצה לדבר..
״אבא?״ נכנסתי למשרדו והוא ישב מודאג על הכיסא ״מה קורה? הכל טוב?״ התיישבתי מולו ״תקשיב קיינן.. יש בעיות..״ אמר וגירד בעורפו ״הציידים מתחילים לשתף פעולה עם המורדים ואנחנו צריכים לפעול״ אמר ״איך? אתה רוצה לפתוח במלחמה??״ שאלתי בהלם והוא ביטל ישר ״לא לא לא! בלי מלחמות!״ אמר ונרגעתי ״אבא אני.. אני חושב שהתאונה של בלו הייתה מכוונת״ אמרתי והוא הנהן ״אני גם חושב ככה והחבר הזה שלה אמר בעצמו שהנהג היה רעול פנים. אתה חייב לסמן אותה ככה שידעו לא להתקרב אליה״ אמר והנהנתי ״היא עוד לא הלונה של שתי הלהקות כי לא התחתנתם עדיין ולכן הכוח שלה עוד לא במלואו והיא מוצבת כמטרה בכדי לפגוע בך ואת צריך לשמור עליה יותר מאי פעם. אתה יודע להגן על עצמך והיא נכנסת לפאניקה ברגע שמרגישה קור ואתה לא תמיד לידה. אסור לך לאבד אותה אחרת יכולים לתפוס אותה וזה הולך להיות רע. ממש רע.״ אמר והנהנתי ״בסדר, עוד משהו?״ שאלתי והוא הניד בראשו וחזרתי לבלו שישנה על הספה מקופלת לכדור עם השמיכה החמה עליה..
בלו היא לא זאבה רגילה. או יותר נכון, כבר לא. כשחטפו אותה והחזיקו אותה שלושה חודשים בצינוק קפוא, הדבר היחידי שהשאיר אותה בחיים היה חום הגוף של הזאבים אבל הבעיה היא שהגוף שלה השתנה אחרי זה. הקור הקיצוני גרם לחום הגוף הזאבי שלה להישתבש כך שעכשיו היא לא מתחממת מהר כמונו והיא רגישה לקור יותר מבני אדם לכן אסור שיהייה לה קר במפתיע כי זה גורם לה להתקפי חרדה מהעינויים שעברה, והיא לא מחלימה מהר כמו שצריך כי הציידים עינו אותה ברצף ולא נתנו לגוף שלה להירפא כמו שצריך כך שהוא הסתגל להירפא לאט מידי. אמנם העצמות שלה יכולות להירפא מהר יותר אך העור שלה לא. לקח לו הרבה מאוד זמן לחזור לעצמו; חודשיים בערך, בזמן שלזאב אחר זה היה נרפא בבערך שבוע.
הרמתי אותה עליי ושמתי לב ששרידיה נאפו תוך כדי שינה כשהרגישה בי והתכרבלה לחזי ואני לא יכול לתאר את ההרגשה הנפלאה הזאת במילים זה פשוט.. פשוט.. נפלא, מדהים מחמם את הלב, לא יודע זה עושה לי משהו בפנים.. מן רטט חם כזה..
הטלפון של בלו צלצל ואמא שלה הייתה על הקו:
-״סוראיה? זה קיינן בלו ישנה״
-״אה קיינן חומד מה שלומך?״ שאלה בחביבות
-״בסדר גמור מה איתך?״
-״בסדר תודה, תוכל להגיד לבלו לחזור הביתה?״
-״אני לא רוצה להעיר אותה עבר עליה יום.. לא כזה נחמד״ אמרתי והיא המהמה
-״בסדר.. אבל זה בטוח שהזה בסדר שהיא נשארת אצלך?״
-״ברור, הבית שלי, הבית שלה״ אמרתי ובהיתי בזאבה הקטנה שלי
-״תודה שיהייה ערב טוב חומד״
-״ערב טוב״ ניתקתי ולפתע בלו התכווצה והחלה לרעוד, זיעה קרה בצבצה עפ מצח והחלה לבכות תוך כדי שינה ולא משנה כמה פעמים ניערתי אותה היא לא התעוררה והתחלתי להילחץ ״בלו! בלו תתעוררי!״ ניערתי אותה ונישקתי אותה מקווה שהיא תתעורר אבל היא כלואה בסיוט שלה ולא מפסיקה להתפתל וליבב. לפתע עלה לי רעיון והרמתי אותה מהר אליי לחדר למקלחת ופתחתי את הברז וכפי שחשבתי, המים החמים הרגיעו אותה והיא החלה להתעורר ״מ-מה?״ שאלה משפשפת את עינייה וליטפתי את ראשה ״היה לך סיוט יפה שלי, אם אנחנו כבר פה תסיימי להתקלח ונלך לאכול טוב?״ שאלתי ברוך והיא הנהנה ויצאתי להתקלח במקלחת של הוריי..
״קיינן מה אתה עושה פה?״ אמר שאלה כשנכנסה לחדר שלה ושל אבא ורואה אותי רק עם מגבת על מותניי והסברתי לה על הסיוט של בלו ושהחא מתקפלת אצלי אז התקלחתי פה ״אויש איזה בן יש לי!.. אה, אבא דיבר איתך נכון?״ שאלה והנהנתי ויצאתי לחדרי להתלבש. אני לא יודע איך בלו תגיב כשתשמע שאני צריך לסמן אותה ואנחנו עוד מעט חודשיים ביחד; אבא סימן את אמא אחרי שהיו כמעט חצי שנה יחד.. נכנסתי לחדרי לבשתי בוקסר ובדיוק אז בלו יצאה מהמקלחת רק עם מגבת על גופה התפוסה מתחת לבית השחי ואחת על ראשה. כמה שהיא יפה האישה שלי.. היא בהתה בבטן שלי במשך דקה בערך ואז התאפסה על עצמה והלכה לארון שלי לובשת בוקסר שלי וחולצה ארוכה דקה שלי, ומסרקת את שיערה במברשת השיער שלי. כבר התרגלתי לאישה שלי..
אנונימי
הכל כבר מוכן, התכוננתי לעשות כל מה שאמר לי לעשות וכל מה שנותר לי הוא לפעול.
אם אתן לעץ מכה אחת חזקה עם הגרזן, הוא לא יכרת. אבל אם אתן לו מספר מכה קטנות ובדיוק בנקודה הנכונה, הוא יכרת ויפול. וזה בדיוק מה שמתוכנן
״אסור לך לפשל בזה יש לנו הזדמנות אחת לפגוע בהם פעם אחת ולתמיד. אני רוצה את שניהם מתים.״ אמר בקול המאיים שלו אבל זה לא הזיז לי, הוא לא מפחיד אותי כלל.
״אין בעיה אבא.״
YOU ARE READING
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
