Don't Let Me Go

פרק 20

קיינן

וואטדפאק?! מיזו הייתה הבחורה הזאת?!?! זאת אותה אחת שהייתה איתי כשהתעוררתי בבית החולים אני לא מבין.. ורגע היא הזריקה לי משהו! אני חייב שההורים ידעו אולי היא מורדת?? "אמא אבא!" ירדתי אליהם לסלון והם לא הבינו למה אני נסער "מה קרה בן בכל בסדר?" אבא שאל והנדתי בראשי "מה קרה??" אמא נלחצה "הייתה מישהי בחדר שלי שהזריקה לי משהו וברחה והיא גם הייתה איתי בבית החולים אולי היא מורדת??" נלחצתי וההורים ואני הלכנו לגוטי..

נכנסנו אליה והיא קיבלה אותנו בברכה וסיפרנו לה מה קרה ואז אמא שאלה "קיינן איך הבחורה נראתה..?" אמא שאלה בחשש "היה לה שיער חום כהה ועיניים כחולות וקצת נמשים והיא הגיעה לי בערך לחזה" אמרתי ואז גוטי לקחה לי דם והסתכלה על המבחנה בתדהמה "שושנה אוראלית כחולה.." מלמלה בהלם "מה כמו המדוזה אורליה כחולה?" שאלתי והיא הנהנה "זה מרחיב את הזמן האפשרי של המרחק בין מיועדים.." אמרה והסתכלה על הוריי במבט עצוב ואמא השפילה את מבטה "תודה רבה גוטי.. על העזרה.." אבא הודה לה וחזרנו הביתה ואמא ביצעה שיחת טלפון ואחרי חצי שעה שהייתי בחדר שמעתי קולות מלמטה וירדתי אליהם ולשתות מים "היא השאירה פתק לא לדאוג לה ושהיא בסדר" האישה אמרה בבכי ובגבר שלצידה חיבק אותה "היא הזריקה לקיינן משהו שיגרום לו לא להיות חולה במשך זמן ארוך יותר בגלל הניתוק וזה אומר שהיא הזריקה לעצמה גם.." אמא אמרה והגבר שאל "אז מה זה בעצם אומר..?" ואמא ענתה "שהיא לא הולכת לחזור בזמן הקרוב.. היא לא רוצה להיות בקרבינו.." אמרה ודמעה זלגה מעיינה ואני לא מבין למה.. מה זאת אומרת שאני לא אהייה חולה בגלל הניתוק? יש לי מיועדת כאילו?

בלו

יצאתי עם רנטילה לצוד ולא הפסקתי להתלהב מאיך שהכפר נראה "תגידי ראית פעם את הסרט 'אווטאר' עם הנאבים? היצורים הכחולים?" שאלתי את רנטילה כשחזרנו לכפר עם הציד של היום והיא הנידה את ראשה לשלילה "הצמחים פה נראים בול אותו דבר.." אמרתי והיא צחקקה וחזרנו לארוחה של כל הכפר..

*************

אני בכפר כבר כמעט חודש ובירח מלא רנטילה דאגה שיהייה לי מקום סגור להיות בו.. "בלו בלו תשחקי איתנו!" איטו ילד קטן מהכפר קרא לי להצטרף אליהם למשחק כדורגל שלימדתי אותם לשחק והם התלהבו ממנו מאוד והלכתי אליהם. אני כבר לא לבושה בבגדים הרגילים שלי אלה בבגדים של תושבי הכפר אך יש למעמד הגבוה, לרנטילה ולמלך ולמפקד המשמר שלהם תלבושת שונה והם הביאו אחת שונה גם לי כאות כבוד שעזרתי לנסיכה שלהם. אני לבושה בחזייה וחצאית קצרה העשויות מעור שחור עם קשקשים של איזהשהו יצור מעופף גדול שהם נהגו לצוד לפני שהחליטו להפסיק עם הצייד מכיוון שהם חיים בשלום עם כל חיות היער. מהתפר העליון של החזייה תלויים קריסטלים הזוהרים בצבע כחול רויאל זוהר ויפה השרשראות הארוכות המגיעות לי עד לפופיק וכך גם מהתפר העליון של החצאית והשרשראות עם הקריסטלים מגיעות לי עד לאמצע הירך. בחיי שהכפר הזה הוא שילוב מוזר בין סרטים! היער כולו זוהר כמו בסרט 'אווטאר' והקריסטלים נראים כמו הכריסטלים שהיו כשרשראות על הטרולים מהסרט 'לשבור את הקרח' וזה ממש עוצר נשימה כמה ששלו כאן ויש יחסי שלום בין הפוראלס ליצורי היער..

רנטילה לימדה אותי את דרכו של היער ואיך לנווט בו ואפילו העבירה לי אימונים שחידדו את החושים שלי "בלו את באה לישון?" רנטילה שאלה כשכבר באמת נהייה מאוחר וחזרתי איתה למגורים שלהם שם.. לא הצלחתי להירדם ודמעות עלו בעיניי.. הוא לא נזכר בי ובא לחפש אותי עד עכשיו? הוא בכלל יבוא? המחשבות הטרידו אותי יותר מידי ולא נתנו לי מנוחה אז קמתי והלכתי לעץ הנשמות באמצע היער ובחיי אני חושבת שנכנסתי לסרט 'אווטאר' כל מה שחסר עכשיו זה רק הנאבי הכחולים בעצמם😊

התיישבתי ליד גזע העץ וענפי ועלי החוטים הזוהרים והיפים מסביבי

ישבתי על ברכיי וליטפתי את החוטים היפים שזהרו כתגובה למגעי בהם ודמעה זלגה מעייני.. "הכל בסדר?" קול מאחוריי נשמע והסתובבתי והופתעתי לראות את המלך! "הוד מלכותך.." הורדתי את ראשי כמחוות כבוד והוא התיישב לצידי "לא נרדמת?" שאל וחייכתי חיוך עצוב "לא.." "מה מטריד אותך?" שאל ומחיתי את הדמעה שזלגה "הסיבה שאני פה איתכם.. המיועד שלי נחטף ועינו אותו אבל עד שהספקתי להגיע אליו הציידים הזריקו לו משהו שגרם לו לאבד את הזיכרון והוא.. הוא לא זוכר אותי ואני זרה מוחלטת בשבילו.." נתתי לסכר להישבר והדמעות זלגו ללא הפסקה והגעגוע שלי לקיינן רק הולך ומתגבר מיום ליום.. לפתע המלך אמר משהו בשפה של הפוראלים אבל היא נשמעת שונה "זה היה בפוראלית?" שאלתי והוא הנהן "עתיקה. אבות אבותינו היו נוהגים להתפלל בשפה הזאת תחת העץ הזה" אמר וחייכתי חיול רך "אני יכולה לשאול משהו?" שאלתי והוא סימן לי בידו לשאול "איפה אמא של רנטילה?" שאלתי ועיניו הביעו עצב "היא נהרגה כשרנטילה הייתה בת ארבע וחצי.. היא הקריבה את עצמה בשביל רנטילה.. הציידים החזיקו ברנטילה והיא ביקשה מהם להתחלף ולקחת את מקומה של ביתה והם לא התנגדו, הרי היא הייתה המלכה. רק כאשר רנטילה הגיעה למקום מבטחים בכפר לליאנה הרשתה לעצמה לנסות להתנגד אך באותו הרגע הם חיסלו אותה.." אמר והנחתי את ידי על כתפו "לליאנה? זה היה שמה?" הוא הנהן וחייכתי חיוך עצוב ומנחם..

"אתה חושב שהוא ייזכר בי ויחזור אליי..?" שאלתי לפני שניפרדנו ללילה טוב "אני מקווה ומאמין יקירה, מקווה ומאמין.." חייך חלושות בחום והאמונה שלו וזה שפרקתי את אשר על ליבי נתנו לי קצת נחת והצלחתי להרגיש את העייפות הנעימה שמפילה אותי לשינה ללא חלומות.. מה שהיה טוב כרגע כי אם הייתי חולמת היה מופיע בפניי קיינן, ואז ליבי לא היה נותן לי מנוחה...